fbpx

*** משלוח חינם לכל חלקי הארץ ***

תפריט

פרידה טבעית מחיתולים

המשפט הכי נפוץ של משפחה שמגיעה אליי לייעוצי גמילה הוא "בבקשה תעזרי לי לגמול את הילד מבלי לשרוט אותו". משפט שקצת מפחיד לשמוע. כמה אחריות…אמאל'ה!!!

התחלתי קצת לחשוב עם עצמי על הסיבה שזו הגישה לכל העניין. באמת בשנים האחרונות התפתחו כל כך הרבה גישות לנושא של גמילה מחיתולים. יש את הפיסכולוגים האלו והשיטה הזו והספרים האלה והאלה…באמת המון דברים רק כדי לצלוח את התהליך עם כמה שפחות נזקים.

אכן תהליך גמילה מחיתולים אינו תהליך טבעי.

למה?

כי בטבע אין חיתולים. פשוט, לא? תינוקות באפריקה, הודו וסין וגם אבות אבותינו גדלו בלי חיתולים. בטבע, בעלי החיים לא עושים את צרכיהם על עצמם ובמקום שבו הם נמצאים אלא, במקום מוצנע. השימוש בחיתולים מנוון יכולת טבעית זו, אינסטניקט מולד שקיים אצלנו ובשל חוסר שימוש בגלל החיתול הוא מתנוון. ומכאן, שתהליך הגמילה אינו טבעי. אחת הלקוחות שלי אמרה לי פעם שגמילה מחיתולים זה כמו ללמד את הילד משהו שכל כך התאמצנו שהוא ישכח….מודה שהתחברתי לזה.

 

ובכל זאת???

אז איך למעשה גומלים ילד מחיתולים בצורה הכי טבעית שאפשר?

מתחילים איתנו– חשוב להבין שילדים הם כמו ספוג, הם קולטים מאיתנו באמת הכל. מה שנשדר להם על התהליך, זה מה שהם יספגו ממנו. מכאן למעשה הכל מתחיל.

תקשורת ודוגמא אישית– אין כמו ללמוד על העולם בדרך הזו. מדיניות דלת פתוחה בשירותים והכי חשוב, פשוט להתחיל לספר שזה מה שקורה וזה מה שאתם עושים.

פיתוח מודעות– חיתולים חד פעמיים סופגים נוזלים כמעט באופן מיידי. על פני העור שלנו ישנם קולטנים שתפקידם לשדר למח תחושת רטיבות באם קיימת, המח מפרש זאת כתחושת חוסר נעימות והסיבה לכך היא כי תהליך נידוף הוא תהליך שלוקח אנרגיה מהסביבה שלו ואנחנו בתור יצורים עם דם חם לא אוהבים את זה. ילד שגדל עם חיתול, כשמגיעים לגיל הגמילה, לא כל כך מבין מה רוצים ממנו בהקשר של פיפי כי פיפי נתפס אצלו כמשהו "לא רטוב". הפתרון: לאפשר חצי שעה עד שעה ביום להיות בלי חיתול. אפשר בערום או עם תחתונים. זה בריא גם לתפרחות, גם לפיתוח מודעות עצמית כי כך ניתן לבחון את האזור, זה גם בריא יותר מבחינה מוטורית בקיצור ממליצה על זה ללא כל קשר לגמילה מחיתולים. כמובן שהתקשורת פה חשובה גם כן.

תהליך טבעי– וכך צריך להתייחס אליו. גם לנו יש הפרשות וכשם שאנחנו לא מקבלים תרועות נצחון בכל פעם שאנחנו הולכים לשירותים, כך אני גם לא ממליצה על שיטת הפיפי, קקי פרס. אני ארחיב: מתן תשומת לב כה מיוחדת לעניין הזה (ובעצם לכל עניין), יוצרת סביבו התנייה. ברגע שתשומת הלב מתחלקת, זה מוביל פתח לרגרסיות בתהליך. רק לא מזמן סיימתי תהליך ליווי גמילה עם ילד בן 3 שפשוט לא רצה יותר לעשות בסיר החל מהרגע שאחיו הקטן נולד, למה? כי שיטת הגמילה הייתה מותנית בהמון תשומת לב, כעת תשומת הלב מתחלקת וכדי לקבלה בחזרה, הילד "חוזר אחורה". באותה מידה אנחנו כמובן גם לא כועסים אם מתפספס כי זהו חלק מתהליך הלמידה.

אין לחץ או כפייה– גם לא של הגננת. נראה אתכם יושבים בשירותים כשמפעילים עליכם לחץ מטאורי לעשות….מדמיינים? באותה מידה, כל ילד הוא באמת בפני עצמו ואין תהליך זהה לכל הילדים. ישנם קווים מנחים אבל בשורה תחתונה כל ילד הוא עולם ומלואו ואין צורך גם להשוות בין ילד אחד למשנהו. חשוב גם ללכת לפי קצב ההתקדמות שלו ולכן אני ממליצה על תהליך הדרגתי ולא "מורידים את החיתול, מורידים שטיחים יאללה בלאגן". תהליך שיוצר מידה כזו או אחרת של תסכול, טרטור וטרחה, זה בדיוק אותו מסר שעובר גם לילד.

מה שלא יהיה אל תשכחו לשדר נינוחות וקלילות וכמובן לסמוך על ילדכם!!!

 

 

ומי שהמידע הזה לא מספיק לו…. זה הזמן לפנות זמן לקרוא פרטים על הקורס הדיגיטלי לפרידה מחיתולים, הכי מקיף, מקצועי שיש בארץ!!! כולל תמיכה, ללא הגבלה, לעזרה ביישום ושיפור המצב הקיים

👇
https://lomdimhorut.ravpage.co.il/byediapers

המון ידע וכלים פרקטיים שיעזרו להחזיר לאיזון מחדש גם בהיבט הפיזי, בעיקר בהיבט הרגשי והעצמה וגם בהיבט ההתנהגותי
*הקורס כולל תמיכה ללא הגבלת זמן בקבוצה פרטית *

פרידה טבעית מחיתולים Read More »

זמן איכות

זמן איכות

מה זה באמת "זמן איכות"????

קצת לפני סוף שבוע עם הילדים- החשיבות לסנכרון, לזמן איכות שהוא בדגש על איכות ולא כמות ומה הוא יכול לעשות עבור ההתפתחות של הילדים שלכם בהמשך.
אז כמה זמן צריך להיות עם הילד בסנכרון שכזה? 10 דקות ביום או חצי שעה בשבוע.

אני קוראת לזה חוג עם אמא ו/או חוג עם אבא. למה חוג? כי חוג לא מבטלים!!!

תדאגו ליצור זמן שכזה שבו אתם בנוכחות ב Being לעומת במשימתיות ובעשייה בDoing. אתם יכולים להיות כל אחר הצהריים עם הילדים אבל לא הייתם בדקה סנכרון איתם.

תמצאו זמן שמקובל וידוע עליכם ועל הילד. ברגע שיש חוג הוא יודע שהוא יגיע וזה מייצר ביטחון. לדאוג לעשות את זה לבד אחד על אחד. זה יכול להיות זמן מקלחת, משחק טאקי בלובי אפילו ללכת ביחד לשביל של הגן יד ביד ולהעצים את זה בסנכרון. זה לא חייב להיות עכשיו כרטיס טיסה לדיסנילנד!!
 
מחקרים מוכיחים שזיכרונות ילדות הנצרבים לילד ב 6 שנים הראשונות לחייו, הם רגעים בחיי היומיום שהיו לבד, ללא האחים, עם אחד ההורים

מזמינה אתכם לצפות בכתבה הקצרה על חוקרת האוקסיטוצין, ממש גאווה ישראלית, פרופסור רות פלדמן. מבטיחה לכם שזה ישנה לכם את חיי ההורות שלכם!


אוקסיטוצין זה החיים! כתבה על פרופסור רות פלדמן https://www.facebook.com/…/UzpfSTEzMDk5NTEzNzQ6Vks6MzU…/

זמן איכות Read More »

התקפי זעם

התקפי זעם

אז בואו נדבר רגע על התקפי זעם

מה זה התקף זעם או בכינוי הלועזי "טנטרום"?

התקף זעם הוא התפרצות רגשית המאופיינת לרוב בעקשנות, בכי, צעקות וצרחות, התנגדות לניסיונות הרגעה ובמקרים מסוימים גם אלימות.

לרוב, יופיעו התקפי הזעם במצבי תסכול וחוסר שביעות רצון ובמצבים בהם התנהגות דומה בעבר, סיפקה לילד תוצאות רצויות.

אם השתטח על הרצפה וישר באו ונתנו לו את מה שהוא ביקש – אז פעם הבאה יהיה לו שווה לעשות את זה שוב ואפילו יותר חזק. זה שנתנו לו את מה שרצה – האם זה באמת נתן לו מענה לצורך? כנראה שלא.

 

ידוע שאלו בעיות נפוצות, ואלו בעיות שמאוד מאפיינות את גילאי שנתיים+. בגיל הזה, יש קונפליקט בין הצורך בעצמאות והתרחקות מההורה לבין הצורך בקרבה מחדש ונראות (תשומת לב) מה שיוצר בלבול ותחושת תסכול שמובילים להתפרצויות של זעם. התנהגויות אלו גורמות ללחץ וקושי בקרב כל המשפחה סביב ההתנהלות.

מה קורה לילד בזמן התקף זעם?

הילד למעשה חש תחושה של בדידות ובלבול, למרות שלכאורה נראה שולט וחזק. בדרך כלל, לאחר ההתפרצות הוא מרגיש רגש אשם קשה ובהלה מעוצמת הזעם שבתוכו.

אנחנו לפעמים מקבלים את התחושה שהילד ממש מחפש "תירוץ", כל סיבה על מנת לבכות ולשחרר ונראה שמתפרץ מכל דבר גם אם נראה לנו זניח. בעת התקף זעם, גופו של הילד מתמלא בפרץ של אדרנלין, המונע ממנו לבצע חשיבה הגיונית ורציונאלית של מהלכיו.

יכול לבוא לידי ביטוי בתוך הבית ופחות בחוץ – בבית הוא מרגיש נינוח ואהוב, זה המקום הבטוח שלו והסביבה שהוא יודע שתכיל אותו בעת מצוקה.

ההתקפים והבעת הזעם לכשעצמם אינם נחשבים ל"התנהגות לא טובה". הם למעשה דרך טבעית ובריאה לשחרור לחץ ותסכול שהצטברו. הפריקה הזו מאפשרת שחרור לחצים, ויסות לחץ הדם והוצאת כימיקליים הקשורים בלחץ מתוך הגוף, ובכך מסייעים לאיזון הגוף.

ילד אינו נולד עם יכולת להכיל תסכולים, זוהי האחריות של ההורה ללמד אותו את זה. וזה נרכש עם הזמן.

אז איך ההורה מלמד אותו?

ע"י דוגמא אישית, איך הוא עצמו מתמודד עם תסכולים, שיקוף של מצבים מתסכלים במהלך היום ומציאת פתרונות מגוונים

 

הגורמים העקריים להתפרצויות זעם הם:

  • תחושות תסכול, פחדים ושינויים.

  • חוסר גבולות בבית – נדבר על זה בפוסט נפרד בהמשך

  • התקפי זעם עשויים להתגבר בעיתות של עייפות-יתר (למשל – ויתור על שנ"צ). בכזה מצב קשה יותר לווסת את הרגש וכל דבר קטן עלול מאוד להכעיס.

  • גם במצבים של רעב! מאותה סיבה.

  • עוד דברים שכדאי לברר ולשאול: מה קורה במסגרת?

  • האם קיימת יריבות בין אחים?

  • משהו מפחיד התרחש?

  • האם קשור בשלב התפתחותי: הכל לבד! רוצה לעשות לבד, יכול לבד! להחליט לבד. אם אני מרגיש שנלקחת ממני האוטונומיה הזו זה מאוד מתסכל!

  • גם טלוויזיה גורם מפריע – מבחינת גירוי-יתר, מעלה פחדים וסטרס באופן כללי

 

איך אתם ההורים צריכים להתייחס להתקפי זעם?

  • זה טבעי וזה נפוץ! זה ממש לא אומר שהילד לא בסדר. שינויים בחיים ולחץ משפיעים על כל הילדים, גם היצירתיים, האינטנסיביים, הרגישים.

  • יותר מדאיג דווקא ילד שמפנים ומדחיק את רגשותיו וממעיט בבכי/כעס.

  • ילד שגדל עם תחושת לגיטימציה לתחושות שלו ירגיש בטוח ואהוב לבכות ולכעוס! חשוב מאוד לא לבטל את הצורך בבכי או בהתפרצות. לתת לו את המקום לבטא את הרגשות שלו. זה ממש קריטי לבריאות הנפשית שלו להמשך החיים.

  • לאהוב לא משנה מה, גם אם זה קשה לי כהורה להתמודד. ללמד את הילד שאהבת ההורה היא ללא תנאים, הילד אהוב גם כשכועס ובוכה, ההורה שם בשבילו.

  • כל התמודדות במהלך גידול ילדים היא למעשה, ההזדמנות שלנו ההורים, להקנות כלים וכישורים הנדרשים לילדנו כדי לגדול ולהיות אנשים בריאים, שקולים, מאושרים והחיים בתוך חברה. תראו כמה אחריות הורית יש לנו!

    מה שמומלץ לעשות זה:

  • להיות עם הילד בזמן ההתקף, לשבת בגובה שלו.

  • לתת תשומת לב אוהבת. לחבק או ללטף, אם זה מתאים לו. יש כאלה שיתנגדו לזה וזה בסדר.

  • לשקף את התחושות ("את מאוד כועסת").

  • לתת לגיטימציה לתחושות, לתת מקום, להעביר את התחושה שזה בסדר לכעוס וזה בסדר לבכות!

  • לא לצפות שישוחח/יגיב. לתת לסיים לבכות ואז אולי לשוחח. רגשות ושפה מעובדים בחלקים אחרים במוח ולכן זה לא יעבוד.

  • לא להימנע מיציאות משותפות עם הילד. עליכם להיות שם, אפילו שזה מביך. הילד לומד להתמודד עם מבוכה והוא לא לומד ש"אם אני נבוך אז אני נמנע".

  • לא להסביר, לנסות להגיע לפשרה או לאיים, בטח שלא בזמן אמת. לתת לדברים לשקוע.

  • לא לשנות את דעתכם על מנת להשיג שקט. זה נותן מענה לצורך של ההורה ולא של הילד

  • במקרים שנשקפת סכנה לילד או לאחרים אז יש לפעול כדי לחסום תגובה. חיבוק דוב למשל ממש יכול לעזור. במידה ואי אפשר אז מומלץ לבקש מאחרים עזרה וממש למנוע נזק לעצמו ולאחרים. חוץ מזה, יש להבין שמדובר בכימיקלים בגוף והמטרה להעביר אותם טוב יותר. בגלל זה חיבוק דב עוזר כי יש אוקסיטוצין ואנדורפינים שעוזרים לויסות מערכת העצבים בגוף

  • זכרו שההתקף יעבור, הילד יהיה רגוע יותר ואולי אפילו ירצה להתכרבל 🙂

    צריך לזכור שזה ילד שאין לו מספיק כלים להתמודד עם קושי ולאחר ההתקף בהחלט לתווך לו מה היה יכול לעשות אחרת יחד עם שילוב של דוגמא אישית כהכנה למצבים דומים בעתיד. כל זה רק כדי להגדיל לו את ארגז הכלים שלו. וגם שלנו…. כי ההתקף שלו גורם לנו לקושי והמטרה היא לזכור שאם אנחנו נהיה מווסתים אז זה מה שהכי יעזור לו לצאת מזה


    רוצים לדעת עוד על סמכות הורית, התקפי זעם, מאבקי כוחות ולקבל עוד כלים יישומים? מוזמנים להיכנס לקבוצה הסגורה ולצפות בהרצאות בחינם בזמנכם הפנוי (זמין לאחר אישור להצטרפות לקבוצה) 💝
     
    סמכות הורית- על גבולות ועצמאות https://www.facebook.com/michal…/videos/10217678779863839/
    הפעולות הפשוטות לחיזוק בטחון עצמי אצל הילד שלך https://www.facebook.com/michalh…/videos/10218843683865711
  • אם יש לכם שאלה, דילמה או מקרה שבו תרצו לשתף, אשמח להתייחס ולתת מענה.
    בהצלחה ענקית
    מיכל 💝

 

התקפי זעם Read More »

8 טיפים לשינה טובה

8 טיפים מנצחים שיעזרו לכם לעזור לתינוק לישון שינה טובה, איכותית ורציפה

תינוקות רבים לא נולדים עם היכולת להירדם באופן עצמאי. הם זקוקים לנו על מנת שנסייע להם להירדם בהתחלה, ושנלמד אותם להירגע ולהירדם בעצמם כשהם בשלים לכך בגיל מאוחר יותר.
תינוקות, בדומה למבוגרים, ישנים לפי מחזורי שינה. בכל מחזור יש מספר שלבים:
  • כניסה לשינה "הפעלה"
  • הכנה לשינה עמוקה
  • שינה עמוקה
  • שנת חלום
    וחוזר חלילה…
הכניסה לשינה והיציאה ממנה, תלויה במאזן של הורמונים רבים. אם אחד מהם יחסר, השינה תהיה לא איכותית או שתהיה מלווה בהתעוררויות מרובות. ולכן ברגע שהם אינם יודעים להירדם באופן עצמאי, הם יתקשו לעבור בין מחזור שינה אחד לאחר.
מחקרים רבים מראים כי בעיות שינה אינן חולפות מעצמן. לכן חשוב ליצור את תהליך הלמידה מגילאים קטנים באופן אמפתי, מכיל וללא בכי.
הכנתי עבורכם 8 טיפים מנצחים שיסייעו לכם להבטיח כי שנת תינוקכם תהיה איכותית ותאפשר לתינוקכם ולכם לישון רצוף ולקום רגועים ומחויכים.
 
8 הטיפים שיעזרו לכם לעזור לתינוק שלכם לישון שינה טובה, איכותית ורציפה
1. התעלמו מהשעון וזהו סימנים מוקדמים
תינוק לא "אמור" לאכול כל 3 שעות או לישון כל שעה וחצי. נסו להימנע מלהסתכל על השעון. מי שיאותת לכם מה בדיוק הוא צריך, יהיה התינוק שלכם ולא המחוגים בשעון.
לתינוק יש המון צרכים. לכל צורך יש את סימנים מקדימים ומאוחרים (מידיים) משלו, אותם תוכלו לזהות על שפת הגוף של התינוק.
סימנים מוקדמים מופיעים 20-40 דקות לפני רעב/עייפות/ התרוקנות
סימנים מאוחרים מופיעים כשהצורך הופך להיות אקוטי ומצריך מענה מיידי.
סימנים מוקדמים לעייפות יכולים להתבטא בהאטת קצב הפעילות, בהייה מתמשכת, פיהוק, גירוד בעיניים והגבות יראו אדמומיות. בשלב הבא, התינוק יתחיל לקטר באופן מיוחד אשר יעיד על כך שהוא עייף. ולאחר מכן יופיעו הסימנים המאוחרים. מחקרים מראים כי הרדמה בסימנים המוקדמים, תעזור לתינוק להירדם בקלות, לישון שינה איכותית ובריאה להתפתחותו.
(רוצים לדעת עוד על שפת הגוף והסימנים הטבעיים? כדאי לקרוא את הפוסט https://www.facebook.com/groups/lomdimhorut/permalink/1583031055201313/ )
2. הקפידו שהתינוק שלכם יילך לישון שבע
תינוק רעב, יתקשה להירדם. גם כאן כמו בסעיף הקודם, עזבו את השעון וענו על סימני הרעב המוקדמים המופיעים בטרם ההשכבה לישון, באמצע הלילה או ביקיצות שלו בין מחזורי השינה במהלך הלילה.
סימני רעב מוקדמים מאופיינים בתנועות מציצה עדינות עוד לפני שהוא מתעורר, מציצת אגרופיו, אצבעותיו ועוד. תינוק שבע יישן טוב ובתחושת בטחון.
3. שמירה על סדר יום ושינה איכותית במהלך היום
תינוק שישן טוב במהלך היום יישן טוב גם בלילה. שינה טובה במהלך היום, מסייעת להתכנס בצורה אפקטיבית יותר לשנת לילה. כדי להצליח בכך חשוב לייצר סדר יום וטקסים קבועים. ברגע שהתינוק ידע מה הדבר הבא שעומד לקרות, תחושת המתח תרד באופן משמעותי והוא יחוש בטוח יותר.
במידה ומשפחה החליטה לקרוא לי לתהליך שיפור שינה, כשאני מגיעה לבית המשפחות אני עוברת יחד איתם על סדר היום והפעולות לפני השינה. אני מזהה אילו פעולות עלולות לשבש את השינה ואילו כדאי להכניס. בהתאם לזה בונים תכנית אישית.
4. צרו אווירת טרום שינה
אפשרו אווירה שקטה ורגועה כ-90 דקות לפני שאתם הולכים לישון. אחרי שזיהיתם את סימני העייפות, נתקו את הגירויים מסביב בצורה הדרגתית (הרחקת צעצועים, מסכים או גירויים אחרים), החשיכו את הבית בצורה הדרגתית, דברו בקול שקט ורגוע ותכנסו לאט לאט לאווירת שינה שתאפשר לו להירדם בטבעיות.
חשוב להתאים את האווירה לאופי הבית והילד, כל ילד הוא עולם בפני עצמו ומה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר. לדוגמא, יש תינוק שאמבטיה מעייפת אותו ויש תינוק שאמבטיה מעוררת אותו.
5. אמצו מנטרת שינה
בתהליך ההרדמה חשוב לדבוק ולהתמיד במספר מילים/מילה אחת ולחזור עליה בלחישה רגועה, לדוגמא: "ששש…לישון, לישון, עכשיו הולכים לישון". המנטרה עוזרת לתינוק להתכנס לשינה עמוקה ונוסכת ביטחון ורוגע.
6. גשו לתינוקכם כאשר בוכה – אך אל תרימו ישר
חשוב מאוד לתת מענה כשהתינוק בוכה. עד גיל שנה וחצי כל בכי מעיד על צורך וחשוב להבין מהו ולענות עליו.
יחד עם זאת, חשוב לדעת כי תינוקות רבים מדברים, צועקים ואף בוכים מתוך שינה מבלי להתעורר ולכן רצוי לא 'לזנק' ולהעיר, אלא לבדוק קודם אם יש צורך.
7. היצמדו לטבע
אחת הדרכים הכי קלות לעזור לתינוקכם לישון טוב, היא לחשוף אותו לשינוי גם מבחינת הסביבה. כלומר לחשוף אותו להחשכה כשאכן השמש שוקעת ולחשוף אותו לאור כשהשמש זורחת.
התהליך הזה נקרא "אתגר השמש". בבוקר כשהשמש זורחת, כדאי לפתוח את התריס בחדרו ואז התאורה הטבעית של השמש תאפס את רמות המלטונין והוא יתעורר בתחושה עירנית.
(רוצים לקרוא עוד על אתגר השמש? כנסו לפוסט
https://m.facebook.com/groups/1345705155600572… )
8. הישארו רגועים
אל תאבדו את עצמכם. סמכו גם על אחרים שיוכלו להרדים את התינוק שלכם. כך תוכלו להוריד במעט את תחושת האחריות הלא פשוטה שחלה ברגע שהתינוק נולד. על מנת שילד יהיה רגוע הוא זקוק להורים רגועים שישרו עליו בטחון ולכן אפשרו לעצמכם רגעים של שקט ואנרגיה בהתאם לצורך וחיזרו אל תינוקכם נינוחים יותר.

8 טיפים לשינה טובה Read More »

מעבר של התינוק /פעוט לחדר משלו

מעבר של התינוק/ פעוט לחדר משלו

לפני שאני מדברת על איך עוברים, חשוב לי להגיד כמה מילים על מתי עוברים ולמה.

ב 2016 ארגון הרופאים האמריקאי הוציא המלצה לאפשר לתינוק לישון עד גיל שנה בחדר ההורים מכיוון שזה מפחית את הסיכון למוות בעריסה. לאחרונה יצא מחקר אחר שהכיר בהמלצה הזו אך טען שתינוקות בין גיל 4 ל- 9 חודשים שישנו עם ההורים, ישנו בממוצע 45 דקות פחות מתינוקות שישנו בחדר משלהם בגילאים האלה. בגדול היום מבינים שהחל מגיל 6 חודשים מומלץ לתינוק לישון בחדר משלו על מנת שישן שינה רציפה, ארוכה ועמוקה יותר אך מומלץ להשאירו עד גיל שנה בחדר ההורים על מנת להפחית סיכון למוות בעריסה.

כשהורים פונים אליי בנושא מעבר חדר, חשוב לי תמיד לשקף להם למה בעצם הם רוצים להעביר?

לעתים מתחת לפני השטח חבויות סיבות שקשורות בבעיות עמוקות יותר (למשל יחסי אישות בעייתיים, קנאה של אח גדול וכו') וחשוב לי לשקף זאת להורים מכיוון שהם צריכים להיות שלמים עם ההחלטה, אחרת התהליך יהיה ארוך וקשה ובנוסף גם חשוב להתייחס לבעיות אחרות שקיימות ולתת להן את המענה ההולם.

חשוב לדבר על השיקולים השונים ולאפשר להורים להגיע להחלטה ממקום שלם ולא מתוך לחץ סביבתי או שיקולים זרים. ההחלטה לכאן או לכאן יכולה להיות בין היתר קשורה לסוגיות כמו הנקה, הירדמות עצמאית, זוגיות ואינטימיות, שינויים בחיי המשפחה, אחים גדולים, היריון וכו'.

איך מעבירים לחדר?
הכנת החדר והאחים הישנים בו(אם יש) – כדאי להכין את החדר החדש עבור הילד, כך שיהווה סביבה נעימה המקרינה תחושת שלווה ובטחון. ניתן להעתיק במידת האפשר את החפצים, הקישוטים, והמצעים לחדר החדש כדי לצמצם את השוני בין החדרים ולאפשר "נחיתה" רכה יותר.

אם הילד עובר לחדר עם אחיו הגדולים יותר, כמובן שיש להכין גם אותם למעבר. לגיטימי שיביעו התנגדות.
הכנת הילד – גם אם נדמה כי הילד קטן ואינו מבין דבר – הוא מבין הרבה. ניתן לספר לילד שבקרוב יעבור לחדר משלו/עם אחיו.

כדאי להראות לו את החדר, המיטה אם ניתן, המשחקים וכו'. המסר הוורבלי והבלתי וורבלי עוברים לילד ומעניקים לו בטחון במה שעתיד לקרות.

התיידדות עם החדר החדש – עוד לפני המעבר, מומלץ להפוך את החדר החדש לאטרקטיבי בעיני הילד. ניתן להכניס לחדר משחק אהוב במיוחד, לקשט או לסדר את החדר יחד איתו.

וכך, מדי יום לפני המעבר, לשהות עם הילד בחדר החדש, לשחק בחדר וליידד אותו עם הסביבה החדשה.

שגרת שינה – חשוב לשמור על אותה שגרה לקראת שינה שאליה הילד רגיל על מנת שירגיש בטוח ורגוע ויידע למה לצפות. זה יעזור לו להכיל את השינוי באופן יותר מיטבי.

מעבר של התינוק /פעוט לחדר משלו Read More »

האיזון החשוב בין גבולות לעצמאות

האיזון החשוב בין גבולות לעצמאות

אני בטוחה שכל אמא וכל אבא חולמים שהילדים שלהם יגדלו להיות עצמאיים, עם ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות ויכולת להתמודד עם החיים.
אבל מה קורה כש…
הקטנה שלך מתעקשת ללבוש דווקא את החצאית "הזאת" אפילו כשקר בחוץ?
כשהתינוק בן השנתיים רוצה לאכול לבד, משפריץ ומלכלך את כל הסביבה שלידו?
או כשבא לו לאכול דווקא את הממתק ג'אנק ולא את האוכל המזין והבריא שהכנת לו?
כשהוא מרכיב את הפאזל לבדו, אבל יוצא לו קצת עקום?
כשהילדה מסרבת לשים את חגורת הבטיחות בנסיעה?
גם עבור הקטנטנים שלנו, מדובר בצורך התפתחותי חשוב,
שהגישה שלנו אליו כבר בגיל הרך תקבע בסופו של דבר איזה מין אדם נפגוש בעוד עשרות שנים.
האם יהיה אדם תלותי, חרדתי ומרצה? או אדם חופשי, בטוח וסומך על עצמו?
במה זה תלוי?
 

כמה מילים על הבסיס התיאורטי

לפי תאוריית ההתקשרות (ג'ון בולבי), ככל שהתינוק ירגיש שיש דמות משמעותית בעולם שרוצה בנוכחותו, שמספקת לו מענה לצרכים שלו, נותנת לו ביטחון, אהבה, חום ותמיכה – כך יפתח אמון בסיסי בעצמו ובשאר העולם ויגדל בידיעה שהוא יכול לסמוך על עצמו גם בזמן מצוקה ולפעול בביטחון מלא.
 
מרגרט מאהלר ממשיכה ומתייחסת לשני רצונות שפועלים אצל התינוק במקביל, עד ל"לידה הפסיכולוגית" שלו בגיל 3. כאשר מצד אחד קיים הרצון לפתח זהות נפרדת וייחודית ומצד שני – הצורך בחיבור ושייכות.
 
עם הדואליות הזו אנחנו מוצאים את עצמנו כבר בגיל הרך במעין משחק של התרחקות-התקרבות-התרחקות-ושוב התקרבות, מה שמציב אותנו ההורים בפני לא מעט סיטואציות מאתגרות בדרך אל העצמאות המיוחלת…
 

על 3 דברים הקונפליקט עומד

רוב הקונפליקטים נוצרים סביב הרצון שלנו כהורים לשמור על 3 דברים:
על בריאות, על בטיחות ועל ערכים.
 
על שלושת הגבולות האלה הרי לא נהיה מוכנים לוותר, לעיתים עד כדי מאבקי כוח מתישים (ומיותרים).
יחד עם זאת – חשוב שנדע גם לשחרר ולאפשר לילד חופש. להתרחק, להתנסות, לבחור ולפעול באופן עצמאי.
 
 

מה קורה בקצוות?

יותר מידי חופש – תחושה שהכל מותר, הכל אפשרי הכל פתוח – יוצרת הרבה בלבול, קושי בחלוקה ובשיתוף, קושי בהתמודדות עם מסגרת. חוסר הבנה של המושג "לא" מסוכנת ואפילו מקושרת לנטייה לאלימות ולהטרדות מיניות.
יותר מידי גבולות – יוצרים הרגשה שלא רואים אותי, לא מבינים אותי. שעושים לי דווקא, שהולכים נגדי ולא איתי, שלא סומכים עלי. מעודד למרד, מייצר קושי בביטוי עצמי, לניתוק מהרצונות הפנימיים ולצורך באישורים חיצוניים.

נוסחת הזהב:

איזון בין חופש בחירה ועידוד לעצמאות לבין מסגרת של גבולות.
10 טיפים שיעזרו לך לעשות את זה
  1. להציע 2-3 אופציות (של בגדים, מאכלים וכיו"ב) ומתוכן לאפשר לו לבחור אחת
  2. לעודד את הילד לעצמאות – לתת לו חיזוקים "אתה יכול! אתה מסוגל! בטח תמצא דרך להגיע לכדור שנפל.. "
  3. אם קשה לו – להכיל את הקושי, להגיד לו "אתה יכול (לעלות על המגלשה למשל) אבל אם קשה לך ותצטרך אותי – אני כאן". להיות נוכח/ת – לפעמים רק הידיעה שאת רואה אותו תספיק לו על מנת להעיז ולהתקדם
  4. להימנע ממשפטים כמו: "אתה קטן אתה לא מסוגל" או "אסור לך" על כל דבר
  5. לוותר על סידור המראה המושלם. הניחי לאותה חתיכה עקומה בפאזל, לא יקרה כלום אם לא תתקנ/י אחריו.
  6. לעשות לילד הכנה מראש לגבי סדר הדברים, להסביר מראש מה הולך לקרות. למשל "אחרי האוכל אנחנו הולכים להתקלח". אפשר ואף רצוי ללמד אותו להסתכל על השעון ומה יהיה מיקום המחוג כשהוא יתבקש לעשות משהו
  7. בלי מאבקי כוח. לא מדובר במי שולט או מי יותר חזק. כשאת/ה נגרר/ת למשיכת חבל עם הילדים כולם מפסידים… אז הימנע/י מאיומים ומהצבת אולטימטום בנוסח "אם לא.. אז"
  8. לפעמים לא זה פשוט לא! אז יש לשים את הגבול כשצריך והיו עקביים. "אני מבינה שאתה רוצה… אבל זה לא אפשרי עכשיו"
  9. לתת לו תפקידים בבית, ממיון גרביים ועד עריכת שולחן – בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד וליצירתיות שלך
  10. היו קשובים גם למה שמתחולל אצלכם. בלי שיפוטיות. אם אתם מזהים שיש לכם קושי לשחרר ולאפשר עצמאות או להיפך, קושי לשים גבולות – מצאו את הדרך שלכם להגיע לאיזון, למען עצמכם ולמען האזרח הקטן שאתם מגדלים.
והכי חשוב, אל תשכחו להסתכל וליהנות מההתפתחות המדהימה שלהם, יש לכם השפעה כל כך מהותית וחשובה על העצמאות שלהם ועל האנשים הבוגרים שהם יגדלו להיות.
 
רוצים לדעת עוד על סמכות הורית, התקפי זעם, מאבקי כוחות ולקבל עוד כלים יישומים? מוזמנים להיכנס לקבוצה הסגורה ולצפות בהרצאות בחינם בזמנכם הפנוי (זמין לאחר אישור להצטרפות לקבוצה)💝
 
סמכות הורית- על גבולות ועצמאות https://www.facebook.com/michal…/videos/10217678779863839/
הפעולות הפשוטות לחיזוק בטחון עצמי אצל הילד שלך https://www.facebook.com/michalh…/videos/10218843683865711

האיזון החשוב בין גבולות לעצמאות Read More »

איך מספרים על מוות לילדים?

איך מספרים על מוות לילדים?

בין אם זו חיית המחמד או שכן קרוב או אפילו סבא וסבתא?
המוות הוא חלק מהחיים ואי אפשר למנוע מילדים להיתקל בנושא. במקום להתחמק מלענות על שאלותיהם, מוטב להעניק לילדינו כלים להרגיש טווח רגשות מבלי לפחד מהם. זו מתנה גדולה עבורם, הן בילדות והן כבוגרים.

בתור הורים, אנחנו נאלצים להתמודד שוב ושוב עם כל מיני שאלות שהילדים מביאים לפתחנו. על חלקן אנחנו יודעים לענות ועל חלקן לא. על חלקן נוח לנו לדבר ועל חלקן פחות. אבל יש שני נושאי שיחה שמהם הורים מעדיפים להימנע כמו מאש, ובאופן מעניין שניהם קשורים לקצוות מנוגדים של מעגל החיים: איך ילדים באים לעולם ומה קורה כשמתים.
 
האם ילדים קטנים מסוגלים להבין את המוות?
האמת היא שהתשובה האמיתית לשאלה הזו צריכה להיות "האם אנחנו מסוגלים?". צריך לזכור שילדים מבינים ורואים את העולם שונה מאיתנו, הם היצורים הכי סקרנים בנמצא. הם מתבוננים על העולם בפליאה, במיוחד בגיל הרך, ומנסים להבין איך דברים עובדים ולמה. בהרבה מובנים תינוקות ופעוטות הם מדענים לכל דבר – כל הזמן שואלים "למה" ו"איך" וחוקרים בשיטה של ניסוי וטעייה.
לכן, אך טבעי שיהיו גם סקרנים כלפי מושג המוות ברגע שייתקלו בו.
ברגעים האלו יש לנו תפקיד חשוב, כהורים, לתווך להם את עולם החיים והמוות המבלבל. עלינו לזכור שמוות מעורר גם בנו עצמנו חרדה. זה נושא לא נעים שאנחנו מעדיפים להימנע מלחשוב עליו, וכשהילדים עוסקים בו שוב ושוב הנטיה הראשונית והטבעית שלנו היא לדחוק את זה הצידה. אנחנו ממלמלים משהו לא ברור, זורקים כמה מילים כדי לצאת ידי חובה או קובעים "כשתגדל תבין".
באופן הזה, המסר שעובר מאיתנו אל הילד הוא שמוות זה דבר מפחיד שאסור לשאול עליו ולהתעסק בו, כי אנחנו המבוגרים לא יכולים להתמודד עם זה. הילד נשאר לבד עם התהיות, המחשבות והדימיון שלו – וזה המקום שבו חרדות עשויות להתפתח.
 
אז איך מסבירים לילדים מה זה מוות?
מוות הוא מושג מורכב, אפילו לנו המבוגרים, שלא באמת יודעים מה קורה שם בסוף החיים. כדי לפשט אותו, אפשר לפרוט את מורכבות המוות לכמה אלמנטים: הגוף מפסיק לעבוד; זה קורה לכולם ואי אפשר להתחמק מזה; וזה בלתי הפיך.
מתחת לגיל שלוש, ילדים יתקשו להבין את המושגים האלה בכללותם. אך בסביבות הגיל הזה והלאה, ילדים יכולים בהחלט להבין את המשמעות של הפסקת התפקוד של הגוף. ממש כמו שצעצוע מפסיק לתפקד כשהוא מתקלקל (או סתם נגמרו לו הסוללות), כך גם הגוף שלנו (או של בעל חיים אהוב) מפסיק לעבוד. המושגים האחרים קשים יותר להבנה. והאמת? גם לנו יותר קשה לתפוס ולעכל את זה שהמוות מגיע לכולם ואיננו הפיך, אז פחות נתמקד בהם.
דבר אחד שיכול לעזור לכם להציג את מושג המוות (ובכלל את מעגל החיים) הוא עולם הצומח. הכינו יחד אגרטל עם כמה פרחים והתבוננו בהם לאורך זמן. הסבו את תשומת לבו של הילד (באופן המותאם לגילו כמובן) לשינויים הנראים בפרח לאורך זמן – איך הוא מתייבש וקמל עד שהוא נובל. לילדים גדולים יותר אפשר להסביר, אם תרצו, שהפרח יתפרק ויחזור לאדמה ויעזור לפרחים אחרים לגדול.
היו ברורים ככל האפשר.
כשמישהו קרוב הולך לעולמו – וזה רלוונטי גם לחיית המחמד המשפחתית – הורים רבים נמנעים משימוש במושגי המוות המוכרים לנו ואומרים לילדים שהמת "נמצא עכשיו בשמיים ומסתכל עלינו מלמעלה", או "עבר לגור בארץ אחרת". אנחנו עושים את זה, כאמור, על מנת להימנע משיחה לא נעימה על מה זה אומר בכלל למות (אחרי הכל, מי רוצה לדבר על קבורה וריקבון הגוף?), אבל הבעיה היא שאנחנו עלולים לבלבל את הילדים.
החשיבה של ילדים מתחת לגיל שש היא קונקרטית. זאת אומרת שהשימוש שלכם בשפה צריך להיות זהיר וברור. ילדים עשויים לחשוב שסבא באמת נמצא בשמיים ולחפש אותו שם, או לתהות למה הכלבה נשלחה לגור בארץ אחרת ונטשה אותם. מושגים שאינם המילה המפורשת "מוות", כמו "סבתא נפטרה" או "הלכה לעולמה", גם הם עשויים לבלבל, כי הם לא אומרים לילדים מה שהם אומרים לנו. לכן, מוטב להשתמש בעולם המושגים הקרוב אליהם. אפשר לומר, למשל, שהגוף של סבא התקלקל והפסיק לעבוד, שהוא היה חולה ועכשיו הוא כבר לא חולה ולא סובל.
סביר להניח שילדים ישאלו שוב ושוב איפה נמצא מי שמת, והאם או מתי הם יחזרו. זה בסדר, תנו להם לשאול והסבירו – כמה פעמים שצריך – שהם לא יוכלו לחזור. אפשר בהחלט לומר, ויצא לי לעשות זאת מספר פעמים, שהמת ממשיך להתקיים אצלנו בתמונות ובזיכרונות.
 
לא צריך לדרוש מהם להתאבל!
עבורנו המבוגרים, ברור שמוות קשור ברגשות קשים של אבל, אובדן, עצב וכעס (וגם זה לא תמיד, אם נודה על האמת). אצל ילדים זה לא בהכרח כך. ילדים בגיל הרך גם ככה לא ממש מבינים את מושג המוות, אך גם מילדים גדולים יותר אין טעם לצפות להפגנת רגשות מסוימים. אפשר ורצוי לומר להם שאנחנו עצובים. אני מאמינה שלא צריך להסתיר את זה, ושאנחנו דווקא מעניקים להם ככה שיעור חשוב בהפגנת רגשות. אבל מצד שני, מוטב שלא נדרוש מהם להפגין או להרגיש עצב או כל רגש אחר שנראה לנו "נכון".
בסופו של דבר, המוות הוא חלק מהחיים. הוא רע הכרחי וחלק בלתי נפרד מהמעגל. וככזה, מוטב שלא נימנע מהעיסוק בו, ושנלמד את ילדינו כיצד להתבונן על החיים כמו שהם, ואיך הם יכולים להרגיש את כל טווח הרגשות האנושיים מבלי לפחד מהם. זו תהיה מתנה גדולה מאוד עבורם, הן בילדות והן כבוגרים.
 

ושנדע רק בשורות טובות 🙏

איך מספרים על מוות לילדים? Read More »

התקדמות בגמילה

התקדות בגמילה

איך תדעו שאתם מתקדמים בתהליך פרידה מחיתולים?
הכל כאן!
קודם כל מומלץ מאוד לקרוא את הפוסט של איך מתחילים גמילה ובמידה ולא פעלתם לפי ההכנה אז מומלץ ליישם כבר ממחר גם אם כבר הורדתם את החיתול
 
ועכשיו לעניינו:
לפני שאני מסבירה אני ממש רוצה שתעשו ניסוי קטן בבית וקחו חיתול ותשפכו בו כוס מים פושרים. ואז קחו חיתול טטרא או מגבת ובזהירות תשפכו אותה כמות בדיוק והניחו את שניהם על הזרועות שלכם (חיתול על זרוע אחת וטטרא על זרוע שנייה) ותרגישו מה ההבדל בתחושות על פני העור ביניהם????
אל תתעצלו ותעשו את זה. זה חשוב ממש כדי להבין את שאר הדברים שאני אדבר עליהם כאן!!
גם אם ילד מראה "בשלות" לתהליך גמילה וגם אם לא… מבחינה פיזיולוגית לתינוקות יש אינסטינקט טבעי ויכולת להתרוקן באופן יזום עד גיל שנה וחצי. הבעיה היא שאנחנו מנוונים להם את האינסטינקט הזה עם חיתול שבמבחן התוצאה פיפי הוא חם ויבש וקקי צמוד לטוסיק…
ואז, כשמתחילים תהליך גמילה אנחנו מצפים מהם להיפטר מכל התחושות והלמידה שהייתה להם עד עכשיו בעולם וישר יעשו בשירותים. גם כשהם התחילו ללמוד ללכת הם לא ישר הלכו, אלא נפלו המון אבל כל נפילה הייתה הזדמנות ללמוד איך הולכים כי מדובר בתהליך למידה מחדש.
אותו הדבר גם בתהליך גמילה.
הילדים שלכם צריכים ללמוד להקשיב לגוף שלהם כי הם כבר לא הולכים עם שירותים צמודים עליהם כל היום ועכשיו גם אם הם מתרוקנים, התחושה כבר לא חמימה, אלא קרה ורטובה וזה שינוי אדיר במשחק הזה!!!
זה אומר שכל הילדים באשר הם צריכים ללמוד ולאט לאט זה יקרה.
דבר נוסף, בגלל החיתול, הילדים לא יודעים לסחוט את השלפוחית שלהם עד הסוף אז הם כל פעם מתרוקנים קצת קצת קצת כי זה לא משפיע להם על היומיום. הם לא צריכים ללכת לאף מקום ומרגישים אותו דבר גם אחרי ההתרוקנות, אז בעצם אין סיבה והם פשוט משחררים קצת לחץ אבל לא באמת מתרוקנים לגמרי. כל זה למרות שהם נולדים עם שליטה על הסוגרים וגם בגיל 8 חודשים יש יכולת שרירית לסחוט את השלפוחית עד סופה וללא פולסים!!!
 
כלומר, המטרות בתהליך הלמידה שכל הילדים בתהליך הזה צריכים לעבור הם:
1. להבין שיש מבחן תוצאה אחר לאחר ההתרוקנות- עכשיו פיפי קר ורטוב וקקי נופל מהגוף
2. ללמוד מה התחושה המקדימה להתרוקנות כשקצת לוחץ ולא ממש לוחץ כדי ללמוד ללכת בזמן לשירותים
3. ללמוד לסחוט את השלפוחית ואת המעי עד הסוף כדי להתרוקן כמו שצריך בפעם אחת ולהתאפק בין לבין
אלו המון מטרות ולכל ילד יש את הקצב שלו. יש ילדים שלומדים תוך ימים בודדים ויש כאלה שלוקח שבועות.
 
בכל מקרה, כדי לראות שבהחלט יש התקדמות למרות שיש עדיין פספוסים אנחנו רוצים לראות מצב שבו:
הילד לא אמר אחרי שהוא עשה
ואז הוא כבר אומר אחרי שהוא עשה
ואז הוא אומר בזמן שהוא עושה
ואז הוא מתחיל להתאפק יותר שעות בלי פספוסים
ואז הוא אומר לפני שהוא עושה אבל עדיין לא עושה בשירותים
עד שלבסוף הוא אומר לפני ומצליח להגיע לשירותים ולעשות.
זה התרשים שיראה לכם שאתם בהתקדמות למרות הפספוסים!!
אז נכון שבסוף הם מפספסים אבל פספוסים הם חלק מאוד חשוב מהתהליך הזה!!! אל לנו רק להסתכל על התוצאה הסופית כמו ציון 100 במבחן, אלא להסתכל על זה שהם ממש לומדים ומנסים ומשיגים 70 ולחזק אותם על זה!!!
כדי לעזור לילד שלכם בהתקדמות אני ממליצה:
1. לא לתזכר בכלל. הילד צריך ללמוד לבד מה התחושות המקדימות בגוף וזה הגוף שלו. לא להפוך את זה כמוקד שליטה, שלכם ההורים, כי זה יכול להתהפך ולהפוך לרגרסיה שהילד ישתמש בזה כדי להשיג שליט

התקדמות בגמילה Read More »

התינוק לא ישן ?

למה התינוק לא ישן?

התינוק לא ישן – מה הסיבה ואיך אפשר לשנות את זה?

יש את הרגעים האלה שאנחנו מסתכלות על התינוק שלנו, והתנועות שלו נראות פתאום יותר איטיות… ואז הוא מתחיל לבכות… יכול להיות שהוא עייף? החלטנו לנסות…

אנחנו לוקחות אותו לחדר שלו, מניחות אותו במיטה, בעדינות, עומדות עוד קצת לידו ואז מתחילות לצאת מהחדר לאט לאט… על קצות האצבעות, ומתפללות שאיך שנהיה בחוץ, לא נשמע בכי. ואז ברגע שאנחנו בחוץ, ומבינות שהוא נרדם סופית, מתעוררת בנו תחושת ניצחון! הצלחנו להבין בדיוק מה הוא היה צריך- איזה אושר!

אצל חלק מאיתנו, רגעי האושר האלה נמשכים זמן ממש קצר… יש הורים שמספרים שהתינוק ישן רק חצי שעה, או בכלל לא ישן בלילה, הוא תינוק כזה שלא אוהב לישון…

 
כשהתינוק ואנחנו לא מקבלים את המנוחה שאנחנו צריכים, במהלך היום או הלילה, אנחנו נמשיך את היום בחוסר אנרגיה וסבלנות. ואז מתחיל כדור שלג של מחשבה על מה הולך להיות בלילה ושכנראה גם אז לא נישן, וזה מציף בנו תחושת תסכול .
 
אין ספק שאם רק היינו יודעות לזהות את הרגע הנכון שהוא באמת עייף, ואז לשים אותו במיטה, היינו יכולות להיות עם הרבה יותר אנרגיה וכוח במהלך היום.
 
חשוב שתדעי – זה בהחלט אפשרי!
בפוסט הזה אסביר לך את הסיבה לחוסר השינה, איך להסתכל על הסימנים שהוא עושה, ואיזה כלי יאפשר לך לזהות במדויק מה הוא צריך עכשיו…
 
למה התינוק שלי לא ישן?
הסיבה העיקרית שתינוק לא ישן, היא כי אחד מהצרכים שלו לא התמלא עד הסוף.
למשל, אם הוא עדיין רעב, או צריך מגע, עד שהוא לא יקבל את מה שהוא צריך, יהיה לו קשה להירדם בגלל נוכחות של אדרנלין בגוף ולא כי הוא עושה דווקא.
 
ברגע שנדע לזהות את הצרכים השונים שלו והם יקבלו מענה, השינה שלו תהיה איכותית ורצופה, וההרדמה תהפוך להיות קלה יותר כי זיהינו בזמן את הצורך שלו בשינה…
 
התינוק אומר לנו בדיוק מה הוא צריך, דרך סימנים שהוא עושה בגוף שלו.
עכשיו, שהבנת שחוסר שינה של התינוק נובע מצורך שלא נענה, אני רוצה לחשוף בפנייך שהדרך שלו לתקשר איתנו ולהגיד למה בדיוק הוא זקוק, היא דרך שפת הגוף שלו. ישנם ממש סימנים שהוא עושה באמצעות הגוף שלו.
 
חשוב שתדעי, ילד או תינוק לא שולטים בשפת הגוף שלהם, הם לא יודעים שהם בהכרח מראים מה שהם צריכים באמצעות הגוף.

 
איך שפת הגוף פועלת?
שפת הגוף פועלת בדומה לציר זמן, הגוף שלו מסמן לנו בשני שלבים שמגיעים אחד אחרי השני. השלב הראשון הוא הופעה של הסימנים המוקדמים, הם מעידים על היווצרות של איזשהו צורך מסוים דרך הגוף שלו.
 
אחרי זמן מסוים, הגוף של התינוק יתחיל לאותת בסימנים מידיים, השלב הזה מעיד שעכשיו הצורך כבר לא סובל דיחוי. את הסימנים האלה נראה באמצעות קיטורים, בכי, אי נוחות עד כדי בכי היסטרי. חייבים לתת לצרכים האלה מענה באופן מיידי.
 
ככל שהתינוק קטן יותר, המעבר בין שלב הסימנים המוקדמים לשלב הסימנים המידיים, יהיה קצר יותר. ככל שהוא יגדל, המרווח בין הסימנים המוקדמים למידיים יגדל.

 
הכלי המדויק שיעזור לכם ללמוד את הסימנים בשפת הגוף שלו
עכשיו שאנחנו יודעים שהתינוק מאותת בשפת הגוף שלו מה בדיוק הוא צריך, חשוב שנלמד לזהות את הסימנים המוקדמים לפני שנגיע לסימנים המידיים, לבכי, זה מה שיאפשר לנו לתקשר אתו בצורה טובה יותר וגם להבטיח כניסה קלה יותר לשינה.
 
הכלי המשמעותי, שיעזור לנו להבין ולראות מה הוא צריך, נקרא תצפית.
 
איך משתמשים בכלי הזה?
קדימה – בואו נתחיל!
לוקחים דף ועט, רושמים את התאריך והשעה, ומניחים את התינוק לידנו, אנחנו מתחילים לעקוב ולרשום כל פעולה שהוא עושה, ושחוזרת על עצמה מספר פעמים במהלך היום ולצידה באיזו שעה זה קרה.
 
למשל: זורק ידיים, מכווץ גבות, בועט ברגליים, זז עם הטוסיק. משם אפשר להבין שיש סימנים מסוימים שהוא עושה לאוכל, גרפס פיפי קקי, שינה ועוד.
 
חשוב לדעת, בזמן התצפית אנחנו לא מפרשים שום דבר ולא מצפים לקבל שום דבר. למה הכוונה? למשל, לא לרשום התינוק מפהק אז הוא עייף, אלא לרשום התינוק מפהק. גם לא לרשום מנסה להתהפך, אלא מניף רגל לצד הנגדי. המטרה כאן היא שנכתוב בדף על הפעולות שהוא עושה בצורה כמה שיותר אובייקטיבית.
 
אם במהלך התצפית, אנחנו רואים שהוא עושה פעולה שאנחנו כבר מכירים עוד מקודם, נניח פעולה שמסמלת צורך באוכל, אנחנו ניתן את המענה ונאכיל, וגם נכתוב את הפעולה בדף ונסמן לידה V.
 
עוד משהו שכדאי לרשום: כשנתנו מענה לרעב, האם זו הייתה האכלה איכותית או לא, האם זה היה כמה שלוקים או לא. גם אם נניח וסיימנו את התצפית וכמה דקות אחר כך התינוק נרדם או אכל, גם את זה נסמן בתצפית זה יאפשר לנו לקבל תמונה ברורה יותר על שפת הגוף שלו.
 
התצפית יכולה גם ללמד אותנו על דברים שמפריעים לתינוק בזמן שהוא אוכל – גרפס, עייפות וכן הלאה.
 
חשוב לעשות תצפית אחת ביום. משך התצפית יהיה בין עשרים דקות – חצי שעה ל- 40 דקות . המטרה שלנו היא לאתר את הפעולות שהתינוק עושה עם הגוף שלו ולהתאים להם במדויק את הצורך הנכון. בתצפית כזו איכותית, יהיו כמה שיותר V ים.
 
חשוב שהתצפית עצמה תיעשה בצורה כמה שיותר טבעית – זאת אומרת שנכתוב ונמשיך לדבר ולתקשר עם התינוק, ניגע בו – לא נעשה משהו שונה מקודם…
 
בגלל שזה לא פשוט לעשות גם וגם, אפשר או לעשות את התצפית בשניים, או לקחת את הטלפון, ולהקליט סרטון שלנו ושלו כדי לראות שלא פספסנו את הסימנים או אפילו להקליט את עצמנו ברשמקול.

 
 
איזה ערך נוסף, הכלי המדהים הזה נותן לנו?
המשמעות הנוספת שנותן לנו כלי התצפית, היא פיתוח יכולת הקשבה.
מכירים את הרגע הזה שהילד הרגע קם מהשינה, ונראה שהוא עדיין רוצה לישון?
לכמה מאיתנו ישר מתחילה לקפוץ בראש מחשבה כמו אין מצב שהוא עייף, הוא הרגע התעורר משינה ארוכה! התצפית גורמת לנו להניח את המחשבות האלה בצד, ולהסתכל על מה שקורה עכשיו בצורה אובייקטיבית ונקייה.
ההרגשה הזו של להסתכל על התינוק (ובכלל על העולם) בצורה נקייה בלי מחשבות שצצות ישר, היא מאוד מעצימה.
התצפית היא חלק בלתי נפרד מהגישה שבה אני מנחה. אנחנו יודעים שכשניתן לתינוק מענה בהתאם למה שהוא צריך, הוא גם לומד איך להיות במודעות לגוף שלו. זה בונה את הבסיס לאדם המאושר שהתינוק שלנו יכול להיות.
 
איך נדע אם התינוק מאותת שהוא צריך משהו או שהוא רק משחק?
כשנסתכל על התינוק שלנו, נשים לב האם הוא חוזר ומגביר את הפעולה שהוא עשה בגוף או שלא. אם הוא חיזק את התנועה בגוף – יש משהו שהוא צריך. אם הוא עבר לעשות פעולה אחרת עם איזה משחק שהיה לידו, זה לא קשור בצורך.
 
האם הכלי הזה רלוונטי גם לגילאים מאוחרים יותר?
בהחלט כן! ניקח לדוגמא את הרצון להתפנות, אפשר לראות ילדים שעושים תנועה של התאפקות (הצמדת רגליים) וגם מבוגרים שמסמנים בגוף שלהם את הצורך הזה.
 
דוגמא נוספת היא, שמשהו ממש הצליח לנו, רובנו נחייך ואפילו נעשה איזו תנועה עם היד (יש!) שמסמלת עד כמה אנחנו שמחים שזה קרה.

רוצה לדעת עוד על השינה? ממליצה להיכנס ולצפות בהדרכה המצולמת על למה תינוקות מתעוררים בלילה? והיא לגמרי שלך ובחינם!
למה תינוקות מתעוררים בלילה? הסבר על השינה
https://www.facebook.com/lomdimhorut/videos/731961990942592/

וגם באינסטגרם יש עמוד מלאאאא טיפים- https://www.instagram.com/michal_hikry/

התינוק לא ישן ? Read More »

פוקוס

פוקוס

תחשבי רגע שאת ברווז…..
ברווז שמהרגע שבקע מהביצה גדל בחוות תרנגולים.
כל החיים את עם תרנגולים.

האם ביום מן הימים תפרשי כנפיים ותעופי?

סביר להניח שלא!

למה??

כי גדלת כל הזמן באמונה שאת תרנגול ותרנגולים לא עפים. גם אם יש לך את כל היכולות לעוף.

מכירה את האנשים המבוגרים האלו שמחכים שמישהו דומיננטי אחר ינתב להם את החיים? למשל אותם אנשים שלומדים תואר משפטים, למרות שלא באמת מעוניינים או אוהבים את המקצוע הזה אבל "אמרו" להם שזה מקצוע חשוב שיהיה ביד? אלו אותם מבוגרים שכשהיו קטנים אמרו להם- "אתה לא יכול!" ובבגרות, אותו מבוגר מאוד אוהב להדריך יוגה אבל לא באמת מאמין שהוא יוכל להצליח וגם להתפרנס וגם לקבל הערכה מהעולם.

ילד לא יודע להכיל או להבין את המילה "גדול" / "קטן" ולהבין שזה זמני. החשיבה שלו קונקרטית וממש לא מופשטת. הוא חי את המציאות כרגע שבה אמרו לו שהוא לא יכול. נקודה. אז למה בכלל לו לנסות? או להאמין שהוא יכול….

שלא תטעו, גם לי בתור אימא זה קורה בהמון מקרים מול הילדים שלי. פעם, למשל,אספתי את הילד שלי בן 6 מהגן. הוא נכנס לאוטו וישב בכיסא הנהג ואמר בגאווה- "היום אני נוהג"! ואני רוצה באוטומט לומר לו: "מה? לא!!! זוז, קדימה, אנחנו ממהרים לאסוף את ליאור ואדל אין לי זמן לזה" ואז הוא שואל- "למה?" ואני עונה- "כי אתה קטן ואתה לא יכול זה למה, יאללה".

מזהה את הסיטואציה הזו? 

שכרגע כל מה שעניין אותי זה להתקדם למטרה שלי להביא מהר את הילדים ומספיק עם השטויות. אבל במציאות שהילד שלי חווה הוא קיבל מסר שהוא פשוט לא יכול, בלי הסבר הגיוני, וכנראה גם לא חשוב. כמות מספקת של סיטואציות כאלו תחזק את האמונה של- אני לא יכול!
זה נקרא "אפקט פגמליון"-
הצורה ששבה אנחנו רואים את עצמינו, משפיעה ויוצרת את ההתנהגות שלנו, ההתנהגות שלנו משפיעה על איך שאחרים רואים אותנו , שזה משפיע על ההתנהגות שלנו וזו מתפרשת אצלנו כחיזוק של אותה אמונה!
חזק מאוד, נכון?
ועכשיו בחזרה לילדים!
ילד שנבנתה אצלו אמונה מסוימת או תפיסה מסוימת יקבל חיזוקים מהסביבה שלו לגבי הקיום של הדבר הזה בו,
זה בכל גיל וזה באופן בלתי מודע!
וההורים של הילדים האלה,
ע"י בניה של אמונה אחרת על הילד עצמו,
שינוי תפיסה של הילד לחיובית יותר!
תאפשר גם לילד להאמין בעצמו ולראות את עצמו!
כלומר אפשר לשנות את המעגל הזה מכל צדדיו!
אז אחרי שהבנו את זה, חשוב שמהיום, תנסו לזהות את הסיטואציות מול הילדים שלכן ותזכרו מה אתן באמת מאחלות עבורם! ורק להתחלה ממליצה לכן להתחבר למשפט Fake it until you make it!
אז,
מה אתן עשיתן היום כדי להסתכל על הילד שלכן באופן חיובי ולהוביל אותו קדימה….?

פוקוס Read More »

הירשמו לניוזלטר וקבלו חיבוק חמים באמצעות הטבה מיוחדת שתעניק לכם

אחוז הנחה ברכישה הראשונה

* בהרשמה הינך מאשר/ת דיוור מהחברה ויכול/ה להסיר את עצמי בכל רגע.