מה קורה לילד שלא מבין מה המשמעות של המילה "לא"?
בזמן שאתם חושבים, אני רוצה להציג בפניכם מספר נקודות…
המשאלה של כל הורה, שילדו יהיה בריא ומאושר, אינה משאלה כמוסה שנותרת בחדרי הלב של האם או האב, אלא משאלה שיש לה ביטויים רבים, בעיקר אצל ההורים המצטיינים למראית עין. אלה ההורים שעובדים במשרה מלאה בניסיון לגרום לילדיהם אושר ולחסוך מהם כל קושי. אלה ההורים המאופיינים בהיענות גבוהה מאוד לילדים – אלה שרואים במילוי בקשות ילדיהם ערך חשוב מאוד, שיבטיחו לילדיהם את הירח בזמן התקף זעם, אלה שיימנעו מדרישות או מבקשות קטנות וגדולות שעשויות להותיר את הילד לא מרוצה. אלה הורים שמגוננים על ילדיהם הגנת יתר.
שלמה המלך, החכם מכל אדם הגדיר לנו, במילים פשוטות וברורות – “חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שוחרו מוסר” (משלי). כלומר, הילד זקוק לגבולות לצורך התפתחותו הבריאה. מי ש”מונע מבנו שבט מוסר” (מצודות דוד), גורם לכך שבסופו של דבר הוא “יוצא לתרבות רעה” (רש”י).
גם בשדה המחקר האקדמי, מגלים לאט לאט את חשיבות הגבולות. סטיינברג מתאר מחקר על התפתחות של מתבגרים בשלושה סוגי משפחות:
משפחה חופשית (מתירנית) – משפחה שאין בה, או כמעט ואין בה, סמכות הורית.
משפחה סמכותנית – משפחה בה מוצבים גבולות נוקשים, מבלי אפשרות למשא ומתן כלל.
משפחה סמכותית – משפחה בה ישנם גבולות ברורים, אבל ישנה אפשרות למשא ומתן עליהם, וגמישות במידת הצורך, יחד עם הענקת חום ואהבה.
תוצאות המחקר הורו שבקרב ילדי המשפחות המתירניות, נצפה המספר הגדול ביותר של הפרעות נפשיות. בקרב ילדי המשפחות הסמכותניות, היו פחות הפרעות קשות, אבל הילדים גילו יצירתיות מעטה מאוד. הילדים הבריאים והיצירתיים ביותר, גדלו בקרב המשפחות הסמכותיות, שידעו להציב את הגבולות, אך ידעו גם להעניק חום, אהבה והתחשבות. נתונים אלה מדברים בעד עצמם, וברור מתוכם עד כמה חשוב להציב גבולות לילדינו, לשם התפתחותם התקינה והבריאה. הבנת הדבר תקל עלינו להיות בטוחים ונחושים יותר, בעת מתן הגבולות.
ד”ר חים עמית, מונה מספר תרומות מרכזיות של הצבת הגבולות, להתפתחותו התקינה של הילד:
סיוע להתארגנות עולמו הפנימי של הילד – במהלך ההתפתחות עובר הילד שינויים קוטביים רבים. זהו תהליך ארוך, המלווה בחוסר וודאות. ללא עזרת ידו המכוונת של המבוגר, עלול הילד ‘ללכת לאיבוד’. לעומת זאת, כאשר ההורים בונים גבולות הגיוניים, בהירים ומוצקים, העולם נעשה מאורגן יותר עבור הילד. בהמשך ההתפתחות, הגבולות החיצוניים יתפתחו בהדרגה לגבולות פנימיים של הילד, אשר להם הוא ישמע גם ללא נוכחות הוריו. לעומת זאת, כאשר הגבולות אינם ברורים, הילד נכנס למתח, ועלול לבזבז את האנרגיה שלו על מלחמות וכיבושים, במקום על התפתחות שקטה ובריאה.
הגנה מפני דחפים תוקפניים – כאשר מתעורר בילד דחף תוקפני, הוא מתמלא בחרדה שמא יוצף על ידי דחפיו. הגבול המוצב על ידי ההורה, בולם את השתלטות הדחפים הללו. למרות התנגדותו של הילד לגבול, בטווח הרחוק הדבר מרגיע אותו, ממתן את דחפיו התוקפניים, ומאפשר לו להתנסות בדברים חדשים, ללא חשש מפגיעה בעצמו או בסביבתו. לעומת זאת, ילד שנותן דרור לדחפיו התוקפניים, חש אחר כך אשמה וחרדה מאובדן אהבת הוריו. הוא עשוי לחוש ‘אם אפילו הורי אינם מסוגלים להשתלט עלי, כנראה שאני באמת מסוכן’. לכן, אנחנו עושים עם הילד חסד גדול, כאשר אנחנו איננו מאפשרים לו להתנהג בצורה פרועה ובלתי מרוסנת.
פיתוח כושר לדחיית סיפוקים – הגבולות מחייבים את הילד להקפיד על צורת התנהגות מסוימת, ולא להיות מונע על ידי דחפיו, ובכך מתפתחת היכולת שלו לשלוט בהתנהגותו ולמתן את רצונותיו ולהימנע מהצורך לספקם באופן מיידי.
שכלול כישורים חברתיים – כדי לחיות חיים חברתיים תקינים, הילד צריך להפנים נורמות חברתיות. ילד שגדל ללא גבולות, ולא הפנים נורמות התנהגות, ייתקל בחוץ בעולם לא מובן שידחה את התנהגותו הבלתי מרוסנת, ולא יוכל להסתגל אליו.
טיפוח עצמאות – ההבנה שרצונותיו של הילד, אינם תמיד זהים לרצונות הוריו, מאפשרת לו ללמוד שהוא והוריו הינם ישויות נפרדות, ולפתח אישיות עצמאית נפרדת. מול הגבול של ההורים, לומד הילד את גבולות הכוח והרצון שלו. בעיקר בגיל ההתבגרות זקוק הילד לגבולות שניתן ‘להתנגח’ איתם, ולפתח מתוך כך תחושה בריאה של נפרדות מהוריו.
חיזוק תחושת שייכות – ויתור על חובות וערכים משפחתיים עלול ליצור אצל הילד תחושה שהוריו ויתרו על שייכותו למשפחה. במקרים קיצוניים, הדבר עלול להתפרש אצל הילד כהזנחה וחוסר אכפתיות. במקרים רבים, מתבגרים שמרדו בדרך החיים של הוריהם, מתארים בזלזול את העובדה שהוריהם לא שמו להם גבול. הם מפרשים זאת כחוסר אכפתיות של ההורים.
כל הדברים הללו ממחישים עד כמה חשוב שלא לוותר על הגבולות בחינוך, ועד כמה מוטעית ההנחה שהורים אוהבים, הם הורים שאינם מגבילים את הילד כלל.
