הגעת הפעוט למיטת ההורים

 מתעורר ורוצה להגיע אליכם למיטה? אתם מנסים הכל וכלום לא עוזר?

אני רוצה קצת להסביר את השלב ההתפתחותי שקורה בגיל הזה ואני בטוחה שזה ישפוך קצת אור על למה זה קורה ואחר כך מה אפשר לעשות…

גיל שנתיים טומן בחובו המון אתגרים אבל עם זאת זה נפלא כי זה מראה שהילד גדל וזה מרגש. הרבה הורים חווים בשלב הזה ילד שדוחף לעצמאות, הוא חווה בטחון ביכולת התנועה שלו אבל אז גם חווה את העולם כמקום מאוד מורכב, ככזה שלא תמיד יכול להיות בשליטתו. במצב הזה הפעוט חווה תחושה של ירידה בערך העצמי וירידה במצב הרוח! בשלב הזה הילד שלך מגלה שלא הכל בשליטה שלו! זה גילוי קשה מאוד… (מה שמביא להרבה התקפי זעם המוכרים בגילאים האלו).

מצד שני ההכרה בנפרדות מבליטה עבור הפעוט קשיים בהתמודדות עם העולם הגדול, ולכן הוא מנסה להתקרב מחדש אל ההורה.
הפעוט חווה חרדת פרידה- הפעוט מרגיש שההתרחקות שלו מההורה עשויה להוביל לנטישה מצדם, שזו היכולת לקביעות אובייקט (היכולת הקוגנטיבית להבין שמשהו או מישהו ממשיכים להתקיים גם כשאנו לא רואים אותם) ומכך, היכולת לקביעות אובייקט היא תנאי הכרחי להיווצרותה של חרדת הפרידה.
התינוק מבין שכשכפי שהוא יכול לעזוב את אימו, כך גם היא יכולה לעזוב אותו!
אז נראה המון התנהגויות של צורך "כמו תינוק", כאילו הוא תלותי בה שוב כדי לזכות בתשומת הלב של אימו.
עוד נראה תנודות במצבי הרוח של הפעוט , קושי בקבלת החלטות, אמביוולנטיות ביחס לאימו – קונפליקט בין עצמאות לתלות, מאוד רוצה בקרבתה אבל גם מאוד רוצה עצמאות והפחד מהעולם וחרדה יוצרים משבר מאוד חזק – התקפי זעם מסוג אחר! זה יראה כמעין התקף זעם שבו לא ברור אם הפעוט רוצה את האם לידו או לא, כי הוא בעצמו לא יודע, מצד אחד כן ומצד שני לא!

השלב בזה מוכר גם ברצון הנגדי וגם בקירבה מחדש וחשוב שאנחנו ההורים נכיר בצורך הזה וניתן לו מענה כדי לחזק את הבסיס הבטוח להמשך התפתחות הזהות של הילד.

אחרי שהבנו את זה, בהחלט ניתן לראות בתקופה הזו רצון לישון עם ההורים מתוך קרבה מחדש.

אז מה עושים עם זה???

זה תלוי מה כל משפחה מרגישה!!!!

יש שיאפשרו הגעה למיטה מתוך ההבנה שזה מה שהילד צריך וזה גם זמני. ובינינו, הזמן הזה יעבור מאוד מהר ואולי גם נתגעגע לתקופה הזו אז אולי כדאי ליהנות כל עוד היא נמשכת…

במידה וההורים מרגישים שאין הם מעוניינים בהגעה למיטה שלהם בלילה, יש קודם כל לתת לפעוט את הצורך הרגשי שלו במקומות אחרים וכלים להתמודדות בשלב הזה ורק אז לשים גבולות בלילה שכל אחד ישן במיטתו. במידה ואתם מעוניינים שהפעוט ישן רק במיטה שלו, אני ממליצה לדאוג טקס שינה קבוע ולהכין אותו כל לילה. בהכנה אנחנו מתווכים שבלילה כולם ישנים במיטה שלהם. חשוב לדאוג שהנוסח יהיה מה *כן* עושים בלילה ולא מה *לא* עושים….

בנוסף, ממליצה לתת לילד חפץ או צעצוע כלשהו שישמש כחפץ טעינה. זה ממש כמו חפץ מעבר ובחפץ הזה אנחנו כל לילה "טוענים" את החפץ בחיבוקים ונשיקות של ההורים, כך שבלילה במידה והפעוט מרגיש שצריך את קירבת ההורים, יש לו את החפץ והוא יכול לספוג ממנו את הקרבה ובבוקר מטעינים מחדש. במקביל, מומלץ להעניק זמן לבד עם הילד (פעם אמא ופעם אבא) כדי ליצור סנכרון אוקסיטוצין ומענה רגשי כתדלוק. מדובר בדגש על איכות ולא על כמות. גם 10 דקות ביום יכולות להיות משמעותיות וכאן חשוב ממש להיות בנוכחות מלאה עם הילד, כשהוא פנוי לתקשורת כרגע וממש להיות איתו ולהעצים את הזמן הזה. זה יכול להיות בזמן מקלחת או לרדת ללובי לשחק בקלפים או לטייל מסביב לבניין או סתם לשחק במיטה….

במקביל, אחרי שדאגנו לתת מענה רגשי וביססנו אותו יש לאכוף את ההגעה למיטה ולהסביר שבלילה ישנים במיטה ובבוקר ניפגש שוב ויהיה כיף. יש להחזיר למיטה ברוגע ולהכיל את הקושי. הלילות הראשונים יהיו קשים לכולכם וחשוב לתת מענה לבכי ולהכיל את הקושי שלו גם אם אינכם שוברים את הגבול שהצבתם. אם החלטתם ממקום מושכל, תזכרו שההחלטה היתה כשהייתם ערים ושפויים יותר, היות ובלילה התשישות יכולה להביא למשבר אז לזכור לא לזגזג כי זה רק יבלבל אותו עוד יותר.

בגדול, אין כאן נכון או לא נכון ומקווה שאתם מבינים לפחות ממה זה מונע וזה שלב לגיטימי וטבעי וכל משפחה יכולה לבחור מה הצרכים שלה. הפעוט זקוק גם להורים שפויים ורגועים, לא פחות. אתם תחליטו מה הדבר הכי נכון עבורכם, פשוט לזכור לתת את המענה לצורך הזה במקומות אחרים במידה ואינכם מעוניינים בהגעתו בלילה.

המון בהצלחה 

מיכל

***אני מדברת למעלה על יחידת אם וילד, אך כמובן שמדובר גם על האב באותו האופן***