כשמדברים על בשלות מערכת בנוגע לגמילה חשוב לדעת היבט חשוב!
בשלות המערכת נמדדת בשלושה מרכיבים:
- היכולת של הפעוט לזהות תחושות מקדימות של ההתרוקנות
- היכולת לסחוט שלפוחית עד סופה
- היכולת לגמילה בלילה בזמן שינה
שלושת הפרמטרים האלו יכולים להגיע לבשלות מלאה עד גיל שנה!!! כאינסטינקט טבעי שקיים כיכולת פיזיולוגית. אבל זה בתנאי! בתנאי שפעוט עבר תהליך של מודעות לצרכים שלו. שההורים ידעו לזהות מתי הוא צריך להתרוקן ותיווכו לו את זה. בדיוק כמו כשהיה עייף או רעב.
הבעיה מתחילה שקרוב למאה שנים האחרונות, בשל כניסת החיתול לעולם המודרני, מודעות שכזו כבר לא קיימת. כלומר, יש יכולת פיזיולוגית כאינסטינקט קיים אבל הוא לא בשימוש. ואינסטינקט שהוא לא בשימוש הוא מתנוון!
אז נכון שאנחנו בעצם משמישים את האינסטינקט מחדש בגיל שנתיים פלוס וזה אפשרי אבל ההשלכות הסטטיסטיות מביאות למציאות חדשה, שבה שלושת הפרמטרים לעיל, יגיעו לבשלות מלאה עד 3 שנים מתחילת תהליך הגמילה! כלומר, עד גיל 6 לערך. זה המחיר של אינסטינקט שהתנוון.
ואכן, אנחנו רואים בעידן של היום הרטבות לילה שנמשכות עד גיל 6 ואף יותר. ולא בגלל שהמערכת לא בשלה מהיסוד, אלא בגלל היכולת הפיזיולוגית שלא השתמשו בה. האנלוגיה הכי קרובה לזה, זה לומר לילד שמתחיל ללכת שהוא יתחיל ללכת רק בגיל 3. נכון, הוא ילמד ללכת מן הסתם אבל לא באותו האופן כמו שהיה יכול ללכת בגיל שנה כשהיה מוכן לכך ברמה הפיזיולוגית….
נתון נוסף, רוב ההורים מתחילים "להשמיש" את המערכת מחדש (כשמחליטים לגמול את הילד) אבל בו בזמן, ממשיכים עם החיתול בלילה, גם אם זה אפילו למשך חודש שיש הפרדה… דבר זה גורם ללמידה הפוכה ולחיווט עצבי הפוך במוח שבלילה אפשר להתרוקן. שני המרכיבים הללו מביאים למסקנה שייקח זמן "לפרק" את הרטבות הלילה ולייצר למידה מחדש. אז מה התובנה? סבלנות. והרבה…..
החדשות הטובות הן, שלא חייבים לחכות עכשיו כמה שנים עד שנגיע ללילות המיוחלים והיבשים, אלא אפשר להגיע לכך במספר שבועות ואף חודשים (שזה עדיף מאשר שנים….)
לפעמים עוד בשלב מאוד ראשוני של בניית מודעות במהלך היום, הילד מתחיל להתעורר בלילה. חשוב ליידע להציע לו להתפנות כשהוא מבקש גם בלילה וגם כשהתהליך ביום עוד לא בהכרח מבוסס
להבדיל מכל התפיסות והדעות על מתי כדאי להוריד חיתול בשינה- חשוב לשלב את הלילה ברגע שיש מודעות גם במהלך היום ולא כמה חודשים אחרי! הסיבה המהותית לכך היא כי עשוי להיווצר תהליך למידה של "כשאני ער אני עושה בסיר" "ובלילה אני עושה בחיתול"
ואז יש צורך בתהליך למידה חדש לגמרי ויש ילדים שזה גם עשוי לייצר אצלם רגרסיה גם במהלך היום – בלבול בתחושות ובמודעות.
הרטבת לילה נחשבת לעניין נפוץ בקרב ילדים. יש סטטיסטיקות שונות לגבי האחוזים באוכלוסיה ויש כמה סוגי הרטבות:
- הרטבת לילה ראשונית (Primary Enuresis) – הילד מרטיב בלילה מאז ומתמיד.
- הרטבת לילה שניונית (Secondary Enuresis) – חלפה תקופה של שישה חודשים לפחות ללא הרטבת לילה, ולאחר תקופה ממושכת הופיעה שוב הרטבה. המקרים האלה נובעים לעיתים קרובות מאירועים משמעותיים המשפיעים על נפש הילד.
- ישנן סוגי הרטבות נוספות אשר בהן יש לטפל באופן אחר ע"י הפנייה לגורם מקצועי (צבר סימפטומים כמו: איבוד שתן, דחיפות ותכיפות במתן שתן במשך היום, עצירות, זיהומים חוזרים בדרכי השתן, ותלונות על כאבים בזמן הטלת השתן)
לזמן שבו מתבצעת ההרטבה יש משמעות גם כאשר אנחנו רואים הרטבה ב- 2/3 הראשונים של הלילה, נניח עד 3 לפנות בוקר זה נובע מכך שיש יקיצות בתחילת הלילה. כשתהליך השינה הוא איכותי וטוב אנחנו אמורים לעבור בין מחזורי שינה (כל מחזור שינה נע בין שעה לשעה וחצי לערך),מבלי להתעורר, ולמעשה לעבור משינה עמוקה לשינה קלה, שוב לשינה עמוקה וכן הלאה למשך כ- 6-7 שעות. בשינה כזו, מופרש אותו הורמון ADH שדיברנו עליו ואז אין פיפי. אם יש התעוררויות בזמן הזה או פיפי, זה כיוון שאין שינה עמוקה וזה נובע בדרך כלל מהרדמות בנוכחות אדרנלין בגוף. אולי מכך שהילד הלך לישון מאוחר, מעודף גירויים לפני השינה, מהתרגשות/ בכי/ משחק פעיל או כל דבר אחר שגורם להפרשת אדרנלין בסמוך להרדמות שלו. במצב כזה קשה יותר להיכנס לשינה עמוקה ואז אין ADH וכשהילד קם בין מחזורי שינה יהיה פיפי.
השליש האחרון של הלילה מאופיין בשינה קלה יותר גם אצלנו המבוגרים והרבה פעמים גם אנחנו נקום לפיפי רק לקראת סוף הלילה ושינה כזו מלאה יותר בחלומות. הרטבה בשליש האחרון של הלילה יכולה לנבוע מכך שאולי הוא חולם שיש לו פיפי או שהוא מודע לפיפי אך אין לו כוח לקום להתפנות. כך או כך כאשר ילד מתפנה מפיפי בלילה הוא עושה זאת מתוך שינה שקל להתעורר ממנה גם אם הוא מיד חוזר לישון שינה עמוקה אחר כך.
כאשר ילד ישן שינה עמוקה מאוד ונרדם מהר מאוד הוא למעשה עובר בין מחזורי שינה מאוד מהר ולא מספיק להתעורר בשלב ירידת ה ADH – הורמון מונע מעבר של נוזלים מהכליות לשלפוחית השתן. רמת ההורמון הזה יורדת בסוף מחזור שינה (שנת חלום) ואז אנחנו מרגישים את הצורך לפיפי ובדרך כלל מתעוררים. במידה ואכן הילד מתקשה להתעורר- .יש אפשרות לשפר בעזרת עבודה על המודע, התת מודע ותרגול השליטה השרירית.
ברמה היישומית מה עושים? המלצות כלליות:
- לחזק למידה שמקשרת בין התחושה בגוף לפני ההתרוקנות למשמעות שלה- "לחץ בבטן התחתונה זה פיפי וזה סימן שצריך ללכת להתרוקן בשירותים"
- הכנה טובה לפני השינה – דמיון מודרך לדבר על זה בערב שלפני "אם אתה חולם/ אם מרגיש בגוף שלוחץ לך בבטן זה הפיפי בא…" ברמת המודע בלבד
- אם מפספס להגיד "עשית פיפי, בפעם הבאה שאתה מרגיש, תקום ותעשה או תקרא לי"
- אם מחליפים בלילה בגדים והפעוט לא נרגע – לתווך את מה שהיה לפני רגע ושמחליפים כעת בגדים. לתת בטחון. אפשר להציע את המיטה בשתי שכבות שעוונית – סדין – שעוונית – סדין ואז אם יש הרטבה באמצע הלילה אפשר להוריד שכבה אחת והמיטה נקייה.( אופציה אחרת היא לרכוש את סדינית סופגת רב פעמית, שעובדת על אותו הרעיון
- לא להשכמות יזומות בלילה!!!! מסיר אחריות מהילד, מרגיל שלפוחית להתרוקן באותו הזמן, לא נוצר תהליך למידה אפקטיבי ועלול להפריע למנגנון השינה והמאזן ההורמונלי
- אפשר למתן שתייה בלילה אבל לא למתן שתייה באופן כללי מכיוון שזה מרגיל את השלפוחית לעבוד עם כמויות שתן קטנות בלילה.
- לתרגל את השליטה השרירית בזמן עירות. בקש/י ממנו, שכאשר יש לו פיפי במהלך היום שינסה לעצור את הזרם, לספור עד שלוש ולהמשיך. זה יעזור לילד להתאפק אם מתחיל להרטיב במיטה ולהתעורר כדי להמשיך בשירותים. בנוסף, כשעה לפני השינה כדאי להקפיד להמעיט באוכל ושתיה ולעשות תרגיל נוסף. כוונו יחד שעון ל15 דקות ובכל פעם שהשעון מצלצל עליו לעשות הצגה ולגשת לשירותים בתור דמות אהובה, מה שמתחבר לעולמו הפנימי, הוא בוחר והוא מחליט. גם אם אין פיפי אנחנו רק מנסים, עושה הצגה. תופתעו לגלות שאולי בכל רבע שעה הילד יצליח להתרוקן. התרגיל הזה עוזר לו לרוקן את השלפוחית באופן מלא. עשו זאת במשך שעה כלומר 4 פעמים.
- אפשר לנסות גם שימוש בזמזם הרטבה, שניתן לקנות או להשכיר מגופים שונים (חפש/י זמזם הרטבה בגוגל). הזמזם למעשה מצפצף בקול רם מאוד כאשר הוא מרטיב בלילה ומעיר את הילד ובכך יוצר חיבור אצל הילד בין התחושה של פיפי בלילה ולבין הצורך לקום מהמיטה ולהתפנות. השימוש בזמזם מומלץ מגיל 5 והלאה כיוון שעד גיל 5 אנחנו מאפשרים הבשלה טבעית של המערכת.
עשו לכם רישום במהלך השבועיים האלה מה היה כל לילה. האם קם לשרותים? האם עשה פחות פעמים במהלך הלילה, האם היו לילות יבשים וכד'. במידה ותראו שיפור כלשהו ניתן להסיק שזה עניין של זמן ולמידה מחדש ויש להתמיד.
להרצאה בחינם על תהליך פרידה מחיתולים, התמודדות בקשיים והרטבות לילה, מוזמנים להצטרף לקבוצה בפייסבוק "לומדים הורות עם מיכל היקרי" https://www.facebook.com/groups/lomdimhorut/
.
