אז בואו נדבר רגע על התקפי זעם

מה זה התקף זעם או בכינוי הלועזי "טנטרום"?

התקף זעם הוא התפרצות רגשית המאופיינת לרוב בעקשנות, בכי, צעקות וצרחות, התנגדות לניסיונות הרגעה ובמקרים מסוימים גם אלימות.

לרוב, יופיעו התקפי הזעם במצבי תסכול וחוסר שביעות רצון ובמצבים בהם התנהגות דומה בעבר, סיפקה לילד תוצאות רצויות.

אם השתטח על הרצפה וישר באו ונתנו לו את מה שהוא ביקש – אז פעם הבאה יהיה לו שווה לעשות את זה שוב ואפילו יותר חזק. זה שנתנו לו את מה שרצה – האם זה באמת נתן לו מענה לצורך? כנראה שלא.

ידוע שאלו בעיות נפוצות, ואלו בעיות שמאוד מאפיינות את גילאי שנתיים+. בגיל הזה, יש קונפליקט בין הצורך בעצמאות והתרחקות מההורה לבין הצורך בקרבה מחדש ונראות (תשומת לב) מה שיוצר בלבול ותחושת תסכול שמובילים להתפרצויות של זעם. התנהגויות אלו גורמות ללחץ וקושי בקרב כל המשפחה סביב ההתנהלות.

מה קורה לילד בזמן התקף זעם?

הילד למעשה חש תחושה של בדידות ובלבול, למרות שלכאורה נראה שולט וחזק. בדרך כלל, לאחר ההתפרצות הוא מרגיש רגש אשם קשה ובהלה מעוצמת הזעם שבתוכו.

אנחנו לפעמים מקבלים את התחושה שהילד ממש מחפש "תירוץ", כל סיבה על מנת לבכות ולשחרר ונראה שמתפרץ מכל דבר גם אם נראה לנו זניח. בעת התקף זעם, גופו של הילד מתמלא בפרץ של אדרנלין, המונע ממנו לבצע חשיבה הגיונית ורציונאלית של מהלכיו.

יכול לבוא לידי ביטוי בתוך הבית ופחות בחוץ – בבית הוא מרגיש נינוח ואהוב, זה המקום הבטוח שלו והסביבה שהוא יודע שתכיל אותו בעת מצוקה.

ההתקפים והבעת הזעם לכשעצמם אינם נחשבים ל"התנהגות לא טובה". הם למעשה דרך טבעית ובריאה לשחרור לחץ ותסכול שהצטברו. הפריקה הזו מאפשרת שחרור לחצים, ויסות לחץ הדם והוצאת כימיקליים הקשורים בלחץ מתוך הגוף, ובכך מסייעים לאיזון הגוף.

ילד אינו נולד עם יכולת להכיל תסכולים, זוהי האחריות של ההורה ללמד אותו את זה. וזה נרכש עם הזמן.

אז איך ההורה מלמד אותו?

ע"י דוגמא אישית, איך הוא עצמו מתמודד עם תסכולים, שיקוף של מצבים מתסכלים במהלך היום ומציאת פתרונות מגוונים

הגורמים העקריים להתפרצויות זעם הם:

• תחושות תסכול, פחדים ושינויים.

• חוסר גבולות בבית – נדבר על זה בפוסט נפרד בהמשך

• התקפי זעם עשויים להתגבר בעיתות של עייפות-יתר (למשל – ויתור על שנ"צ). בכזה מצב קשה יותר לווסת את הרגש וכל דבר קטן עלול מאוד להכעיס.

• גם במצבים של רעב! מאותה סיבה.

• עוד דברים שכדאי לברר ולשאול: מה קורה במסגרת?

• האם קיימת יריבות בין אחים?

• משהו מפחיד התרחש?

• האם קשור בשלב התפתחותי: הכל לבד! רוצה לעשות לבד, יכול לבד! להחליט לבד. אם אני מרגיש שנלקחת ממני האוטונומיה הזו זה מאוד מתסכל!

• גם טלוויזיה גורם מפריע – מבחינת גירוי-יתר, מעלה פחדים וסטרס באופן כללי

איך אתם ההורים צריכים להתייחס להתקפי זעם?

• זה טבעי וזה נפוץ! זה ממש לא אומר שהילד לא בסדר. שינויים בחיים ולחץ משפיעים על כל הילדים, גם היצירתיים, האינטנסיביים, הרגישים.

• יותר מדאיג דווקא ילד שמפנים ומדחיק את רגשותיו וממעיט בבכי/כעס.

• ילד שגדל עם תחושת לגיטימציה לתחושות שלו ירגיש בטוח ואהוב לבכות ולכעוס! חשוב מאוד לא לבטל את הצורך בבכי או בהתפרצות. לתת לו את המקום לבטא את הרגשות שלו. זה ממש קריטי לבריאות הנפשית שלו להמשך החיים.

• לאהוב לא משנה מה, גם אם זה קשה לי כהורה להתמודד. ללמד את הילד שאהבת ההורה היא ללא תנאים, הילד אהוב גם כשכועס ובוכה, ההורה שם בשבילו.

• כל התמודדות במהלך גידול ילדים היא למעשה, ההזדמנות שלנו ההורים, להקנות כלים וכישורים הנדרשים לילדנו כדי לגדול ולהיות אנשים בריאים, שקולים, מאושרים והחיים בתוך חברה. תראו כמה אחריות הורית יש לנו!
  
  מה שמומלץ לעשות זה:

• להיות עם הילד בזמן ההתקף, לשבת בגובה שלו.

• לתת תשומת לב אוהבת. לחבק או ללטף, אם זה מתאים לו. יש כאלה שיתנגדו לזה וזה בסדר.

• לשקף את התחושות ("את מאוד כועסת").

• לתת לגיטימציה לתחושות, לתת מקום, להעביר את התחושה שזה בסדר לכעוס וזה בסדר לבכות!

• לא לצפות שישוחח/יגיב. לתת לסיים לבכות ואז אולי לשוחח. רגשות ושפה מעובדים בחלקים אחרים במוח ולכן זה לא יעבוד.

• לא להימנע מיציאות משותפות עם הילד. עליכם להיות שם, אפילו שזה מביך. הילד לומד להתמודד עם מבוכה והוא לא לומד ש"אם אני נבוך אז אני נמנע".

• לא להסביר, לנסות להגיע לפשרה או לאיים, בטח שלא בזמן אמת. לתת לדברים לשקוע.

• לא לשנות את דעתכם על מנת להשיג שקט. זה נותן מענה לצורך של ההורה ולא של הילד

• במקרים שנשקפת סכנה לילד או לאחרים אז יש לפעול כדי לחסום תגובה. חיבוק דוב למשל ממש יכול לעזור. במידה ואי אפשר אז מומלץ לבקש מאחרים עזרה וממש למנוע נזק לעצמו ולאחרים. חוץ מזה, יש להבין שמדובר בכימיקלים בגוף והמטרה להעביר אותם טוב יותר. בגלל זה חיבוק דב עוזר כי יש אוקסיטוצין ואנדורפינים שעוזרים לויסות מערכת העצבים בגוף

• זכרו שההתקף יעבור, הילד יהיה רגוע יותר ואולי אפילו ירצה להתכרבל 
  
  צריך לזכור שזה ילד שאין לו מספיק כלים להתמודד עם קושי ולאחר ההתקף בהחלט לתווך לו מה היה יכול לעשות אחרת יחד עם שילוב של דוגמא אישית כהכנה למצבים דומים בעתיד. כל זה רק כדי להגדיל לו את ארגז הכלים שלו. וגם שלנו…. כי ההתקף שלו גורם לנו לקושי והמטרה היא לזכור שאם אנחנו נהיה מווסתים אז זה מה שהכי יעזור לו לצאת מזה
  
  

  
  רוצים לדעת עוד על סמכות הורית, התקפי זעם, מאבקי כוחות ולקבל עוד כלים יישומים? מוזמנים להיכנס לקבוצה הסגורה ולצפות בהרצאות בחינם בזמנכם הפנוי (זמין לאחר אישור להצטרפות לקבוצה) 
   
  סמכות הורית- על גבולות ועצמאות https://www.facebook.com/michal…/videos/10217678779863839/
  הפעולות הפשוטות לחיזוק בטחון עצמי אצל הילד שלך https://www.facebook.com/michalh…/videos/10218843683865711

• אם יש לכם שאלה, דילמה או מקרה שבו תרצו לשתף, אשמח להתייחס ולתת מענה.
  בהצלחה ענקית
  מיכל