נשיכות ובעיקר עד לקראת גיל שלוש, הן תופעה מוכרת ושכיחה.
מדובר בתופעה התפתחותית, הנעוצה בגורמים המאפיינים את גילאי הילדים:
גורמים חברתיים:
החשיבה של הפעוט היא אגוצנטרית עד גיל 4 לפחות. לאחר מכן היא מתמתנת טיפה. בנוסף, הוא עדיין לא פיתוח את יכולת האמפטיה, להזדהות ולהבין את את המצב המנטלי של האחר והכאב של האחר. כלומר, ברגע שהוא כבר מבין כי המעשה שלו מסב כאב לאחר, הוא עדיין לא מסוגל להיות אמפטי ולהבין את האחר.
הילד נושך כדי לקבל חפץ מילד אחר, והוא נושך כביטוי לכעס, למשל כאשר מתעלמים ממנו. ההתנהגות הזו היא התחלה פשוטה של התנהגות חברתית. גם התוקפנות שלו עדיין אינה מעודנת ומורכבת כמו בחברת המבוגרים.
גורמים תחושתיים:
הקשר הראשוני ביותר של תינוקות עם העולם נוצר באמצעות הפה (השלב האוראלי עפ"י פרויד). דרך הפה התינוק מספק את צרכיו הבסיסיים ביותר: אוכל, שתיה ונשימה. מאוחר יותר, הוא לומד להכיר חפצים בעולם על ידי הכנסתם אל פיו: באופן כזה הוא בוחן את החפץ, עורך מאין "בדיקה" למהות שלו
מכיוון שילדים במהותם שונים זה מזה, הצורך שלהם לבחון את העולם ע"י החושים ועוצמת הבדיקה – משתנה מילד לילד. ילדים הזקוקים לגירויים תחושתיים חזקים יותר, יהיו בהרבה מן המקרים אלה הנוטים לנשוך יותר ובעוצמות חזקות יותר. בשלב זה התינוק אינו מודע לכך שמדובר בנשיכות ומבחינתו הוא בודק את הסביבה.
גורמים הבעתיים:
לקראת גיל שלוש, כאשר יכולת ההבנה המילולית של רוב הילדים גבוהה יחסית, ניתן להבחין בנשיכות על רקע קושי בהבעה. ילדים בשלב זה מבינים את המתרחש סביבם ועלולים להשתמש בנשיכות מתוך תסכול על חוסר יכולתם להתבטא.
ביטויי תוקפנות מתרחשים אצל ילדים מסיבות שונות כמו שינויים דרסטיים בסביבתו של ילד (מעברים בין מסגרות, הולדת אח, גירושי הורים וכו'). במקרים אלה, בהחלט נוכל לראות יותר נשיכות כחלק משינויים בהתנהגות הכללית של הילד.
מכאן, ניתן לצפות שכמעט כל ילד, בשלב כלשהו בטווח הגילאים המדובר, יתנסה על בשרו בנשיכות, בין אם הוא נמצא בצד הנושך ובין אם בצד הננשך.
גורמים סביבתיים:
הורים נוהגים להביע חיבה ואהבה לילדיהם ע"י נשיכות "ידידותיות" ("הוא כל כך חמוד שבא לי לאכול אותו לפעמים"). לנו כמבוגרים יש יכולת שליטה טובה בשרירי הפה שלנו, אנו יכולים לחוש באיזו עוצמה נכון יהיה "לנגוס" בבשרו של ילדנו מבלי להכאיב.
ילדים בגיל הרך עדיין אינם מסוגלים לווסת את עוצמת הנשיכות וכאשר הם רוצים להביע אהבה לאדם אחר, הם עלולים ללא כוונות זדון להפעיל כוח רב ולהכאיב.
גורם סביבתי נוסף, קשור גם ללמידה חברתית של הפעוט על דרכים להבעת כעס ותסכולים. ילד הגדל בסביבה שבה ילדים אחרים, כמו אחים גדולים, מביעים את כעסם על ידי נשיכות, עלול אף הוא לנהוג כך.
אז מה עושים?
למרות שפעוטות נמצאים רק בתחילת הפנמת מושג האיסור, יש להתמיד בתהליך החינוך, הכולל בתוכו הפנמה של חוקים וכללים. חינוך נכון נעשה עם הרבה סבלנות. הכוונה בסבלנות היא שלא מוותרים, מתוך הבנה שיש תהליכים שאורכים זמן בגידול ילדים.
אין לעבור לסדר היום גם בעקבות נשיכות, למרות שהן אינן התנהגויות חריגה אצל פעוטות. בניגוד להתנהגויות אחרות, הנשיכות פועלות כמטה קסם נגד סבלנות של הורים וצוות חינוכי. פעוטות שמשתמשים בנשיכות במקום התנהגות בעייתית אחרת, סופגים לעתים מנה גדושה של ענישה וחוסר שביעות רצון.
כאשר מקבלים את הדיווח לאחר מעשה שהילד נשך, בשום אופן אין זה אומר שתפקיד ההורים הוא לכעוס כעת על הילד בנוגע למה שנעשה בגן. מטרת השיתוף של ההורים במקרה כזה הוא למידה טובה יותר על התנהגותו של הילד:
האם מדובר בתופעה חד פעמית?
האם מדובר בילד שמרבה לבטא את תסכוליו ע"י נשיכות?
האם ניתן למצוא דפוסי התנהגות דומים גם בבית?
אני אוהבת להנחות לפי 70-20-10
70% להשקיע בפוקוס חיובי על הפעמים שהילד מתנהל יפה בסיטואציה חברתית, שיודע לפנות ברוגע וכדומה. בנוסף, לעבוד המון על דוגמא אישית של ההורים איך הם נוגעים באחרים ולחשוף את הילד לזה. במקרים שהוא סתם נגעה בכם בנעימות, חשוב לחזק אותו שזה היה נעים וכדומה.
עוד ללמד דרך דוגמא על בובה. ממש לייצר משחק תפקידים ולהמחיש איך כן נוגעים באחר במיוחד שיש לבובה קונפליקט עם בובה אחרת (כמו למשל חטפו לבובה את הצעצוע, מה היא תעשה?)
20% תקשורת עניינית אחרי המקרה. מודל ג'ון גוטמן בעיקר (אעלה פוסט על מודל מדהים זה על תקשורת שמאפשרת בניית כלים להתמודדות עם מצבי קונפליקט עבור הילד)
10% בזמן המקרה לחסום תגובה ולהגיב בצורה אסרטיבית ורגועה קצר וקולע שלא מרביצים וזהו. חשוב שהילד לא ירוויח מהנשיכה את הצעצוע שבגינו היה מתוסכל, או את תשומת הלב אותה ביקש. המסר חייב להיות כזה שלשימוש בנשיכה (כמו כל אלימות אחרת) אין רווח! כמו כן, היות ומדובר בשלב התפתחותי מומלץ שיהיה בבית (וגם בגן) חפץ אותו מותר לנשוך. כך נוכל לתת מענה לצורך הטבעי של הילד ויהיה אפשר לומר "אתה לא נושך את X אבל את הנשכן אתה יכול לנשוך".
דגשים נוספים:
ילדים המתקרבים לגיל שלוש, ואף בוגרים יותר, שנושכים מתוך צורך בגירויים חזקים במיוחד, יכולים למתן צורך זה ע"י הדרכה של מרפאה בעיסוק. ילדים אלה יביעו לרוב צורך בגירויים חזקים גם בתחומים אחרים.
במקרים בהם ילדים נושכים מתוך צורך ביצירת קשר, מתוך חיבה או שמחה, חשוב שנערוך עם עצמנו כהורים וכאנשי חינוך בדק בית, באשר להתייחסות שלנו לנשיכות הנובעות מאהבה. באם הן קיימות, יש להפסיקן מייד.
