מה לומר כשהילד/ה שלך אומר/ת "אני מכוער/ת"?
למרבה הצער, זה רק גורם לילד להרגיש שלא שמעו אותם באמת והם לא מובנים לאחרים.
מדובר כאן בירידה משמעותית בדימוי הגוף שלו. הדרך בה הוא תופס את הופעתו היא שלילית. החוויה הסוביקטיבית האישית שלו היא שאיננו יפה, ולכן על פי ההגיון הזה הוא מסרב אולי להסתכל במראה וגם לא להצטלם. העובדה שאוביקטיבית הוא יפה, ושאת אומרת לו זאת שוב ושוב אינה עוזרת להרגשה האישית שלו כרגע.
חשוב להבין, שחוויה סוביקטיבית היא רגש, ולא ניתן לשנות רגש בעזרת הגיון. לכן, גם אם תסבירי לו שוב ושוב שהוא יפה, זה לא ישנה את התחושות הקשות והמכאיבות שלו. הוא גם יאמר לעצמו ולכם, שאתם הרי אוהבים אותו בכל מצב, שאתם משוחדים וסתם אומרים לו שהוא יפה.
בגיל הזה גם הגוף משתנה המון ויש ילדים שקשה להם עם השינויים ובנוסף, הם משווים עצמם כל הזמן לחבריהם- רוצים לקבל אישור שהם בסדר, שייכים ואהובים. הרגישות החברתית מוקצנת בגיל הזה, והתחושה היא שאם אתה לא רצוי ואהוב אתה כמעט לא קיים. הצורה החיצונית מאוד חשובה בהקשר הזה של הקבלה החברתית. מספיק שמישהו העיר לילדך באופן מכוון או סתמי על הופעתו, כדי שדימוי הגוף שלו יצנח.
תוסיפו את השפעת המדיה החברתית המקצינה (יוטיוב, טיקטוק, אינסטגרם ועוד), את החשיפה לאישור או דחיה חברתית לצורה החיצונית שלנו.
זאת ועוד, גם הרושם שהוא מקבל על מה הדימוי גוף האישי שיש לכם לגבי עצמכם הוא מרכיב מאוד חשוב לאיך הוא יתפוס את עצמו.
אז מה מומלץ לעשות?
כפי שציינתי, אין טעם לשכנע אותו בהגיון שהוא יפה. אתם יכולים להמשיך לומר לו שהוא יפה ומקסים, כמובן, אבל הדגש הוא להקשיב לו. להתעניין ולנסות להבין מה הוא מרגיש עם עצמו. לא לשפוט, לא לתקן לו את הרגש, אלא להיות איתו.
לתקף את ההרגשה שלו שהוא מרגיש רע עם עצמו בתקופה האחרונה (הביטוי 'בתקופה האחרונה' משדר באופן עקיף מסר שהתחושה זמנית). לתת לגיטימציה ואמת לרגש שלו.
אפשר באמפטיה לומר שזו בודאי הרגשה רעה, שאתם תמיד יחד איתו. לשאול מה יעזור לו להרגיש יותר טוב עם ההופעה שלו. 'שבוודאי הוא לא שונא את כל ההופעה שלו, אלא רק חלק…'
קחו סיכום של הדגשים
1. במקום להתווכח עם הקול הפנימי השלילי שלו, נסו: " אני מצטערת שזה מה שאתה מרגיש. זה בטח מאוד קשה. הלוואי והיית רואה את עצמך כמו שאנחנו רואים אותך- יפה, אוהב, אדיב, אכפתי ונבון"
2. היו סקרנים ושאלו שאלות: "מה גורם לך לחשוב שאתה מכוער?", זו תחושה כבדה מאוד. אתה יכול לשתף אותי עוד לגבי זה?"
3. עודדו אותו לשוחח ולדבר על כך. במקום לומר לו מה הוא צריך להרגיש או לחשוב.
4. העניקו תוקף ולגיטימציה לרגשות שלו, במקום לנסות להשתיק או להתעלם או לנסות להעיף את הרגשות הלא נעימים שלו
5. שתפו אותו בסיפורים דומים אמיתיים שיכולים לעזור. עליכם כשהייתם קטנים וחוויתם תחושות דומות ומה עזר לכם או לשמוע ממקור ראשון על סיפור דומה מילד אחר אשר חווה זאת גם. זה ממש יכול לנחם ההרגשה שהוא לא לבד בזה
אחרי שתפעלו כך ותקשיבו- הוא יסכים גם להקשיב לכם. כשתסבירו לו שהוא שונא את ההופעה שלו, כי הגוף שלו משתנה, כי אולי מישהו אמר משהו, כי אולי יש לו ציפיות גבוהות, תקשיב כשתנסו לעזור לו. כך תמשיכו לדבר בנושא, לאט לאט, בהמשכים. כידוע דימוי גוף הוא נושא שמעסיק כל החיים…